אברבנאל על מלכים ב יח:כח

ולפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני היהודים אשר על החומה, עמד רבשקה וקרא בקול גדול יהודית שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור, כאלו רצה לפרסם דבריו שהיו לעבודת מלך אשור ולא באופן אחר מההתיהדות, ושהיו דבריו בלשון יהודית כדי שיבינו אותו כל העם, (כט-ל) והיו דבריו אל ישיא לכם חזקיהו וגומר, ואל יבטח אתכם חזקיהו וגומר, ופירושו שלא יבטחם לא בכח אנושי ולא בכח אלהי כמו שאמר בראשונה, ועל הכח האנושי אמר אל ישיא לכם חזקיהו, כלומר בגבורתו, כי לא יוכל להציל אתכם מידי ושקר אם כן גבורתו, ועל הכח האלהי אמר ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הציל יצילנו ה' וגומר, (לא) וחזר לפרט הבטחון הראשון שהוא מענין האנושות, באמרו אל תשמעו אל חזקיהו לשבת בצלו ותחת מלכותו ולהנצל בגבורתו, כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה, ר"ל אם תבואו להשלי' עמי ולצאת אלי ולקבל מלכותי תעשו ברכה את בתיכם ותאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ותשתו איש מי בורו, כי עתה מפני המצור לא היו יכולים לצאת מהעיר ולקחת המים מהבורות שהיו בגנות, (לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ר"ל אל תחשבו שתמיד עוד כל ימי הארץ תשבו במקום הזה, כי אני אוליך אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ארץ שיש בה דגן ותירוש ושאר הדברים והפירות כלם, כי כן היה עושה מלך אשור לכל הגוים אשר היה כובש, היה מוציא אותם מארצם ומעביר אותם לערים אחרים ומביא מגויי ארצו להתישב בארץ תחתיהם, כמו שעשה לעשרת השבטים בערי שמרון, ובזה היה מניע ומבלבל האומות ומרחיק אותם מעוזריהם ומקרב אותם אליו ואל עמו כדי שלא יוכלו עוד למרוד בו. ואמר בסוף הטענה הזאת וחיו ולא תמותו, כלומר שאם ימאנו ימית אותם בחרב: ואחרי שהשלים הטענה הזאת הראשונה מהכח האנושי זכר השנית מהכח האלהי, (לג) והוא אמרו אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו ההצל הצילו וגו', ר"ל שכחות האלהות כבר נפסדו ולא יעצרו כח בהנהגת הארץ, (לד) והביא עדים בדבר איה אלהי חמת וארפד, שלא הצילו הערים ההם. איה אלהי ספרוים הנע ועוה, שהם ערים אחרות, האם הצילו אלו המדינות מידי כי הצילו את שמרון מידי? וכאן חסר הנושא, ופירושו רוצה לומר, דלמא שהצילו אלהי שמרון את שמרון מידי? והנה הקיש ודמה השם יתברך לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל, (לה) ולכן זכר שמרון בכללם להגיד שהשם יתברך הוא כאחד מהם, ולכן אבד כחו כאשר אבדו שאר האלוהות את כחותם ולא יכול מפני זה להציל ארצו שמרון ושכן לא יציל את ירושלים. והתבונן שרבשקה בדברים הראשונים אשר דבר אל אליקים וחבירו לא דבר דבר כנגד השם יתברך, והורה בדבריו שלהיותו מזרע היהודים היה חס על כבוד קונו, ולזה אמר כנגד חזקיהו הלא הוא הסיר את מזבחותיו כמתרעם עליו לכבוד השם, ואמר גם כן המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה, ולכן מצא אליקים מקום לתפשו בדבריו ולאמר לו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, שכוונתו בזה שמפני כבודו היו מיעצים אותו שלא ידבר יהודית פן יחשדוהו שהיה באמונתו כבן ישראל, וכדי להסיר רבשקה החשד הזה עמד וקרא בקול גדול הדברי' השניים כנגד העם, ובהם לא שמר כבוד המקום כמו שעשה בדברים הראשונים, אבל גדף את השם וחרף אותו באמרו שהיה ענינו וכחו כמו האלילים, וכל זה להסיר עצמו מן החשד, כי משומד יהודי היה, (לו) ומפני הדברים השניים האלה קרעו בגדיהם אליקים וחבריו, מפני מה שחרף וגדף את השם, עם היות שלא ענו אתו דבר כי כן צוה להם המלך: