אברבנאל על מלכים ב יח:א

פרשת שש עשרה תספר מלכות חזקיהו מלך יהודה, ושעלה סנחריב על כל ערי יהודה ואחר כך רצה לעלות על ירושלם, והדברים אשר שלח ביד עבדיו לאמר לחרף את חזקיהו ולהמס את לבב העם, ומה שקרה לסנחריב על זה מהעונש. ותספר עם זה החולי שחלה חזקיהו ומה שנבא ישעיהו עליו, ונס צל המעלות ושאר הדברים שקרו בימיו. תחלת הפרשה ויהי בשנת שלש להושע וגומר, עד בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה במה שספר הכתוב שחלה חזקיהו ושבא אליו ישעיהו לאמר צו לביתך כי מת אתה וגומר, ולא מצינו שהקדוש ברוך הוא יצוה לצדיקים שיצוו אל ביתם כי הם מעצמם עושים זה, והנה אברהם בהיותו זקן בא בימים צוה על נישואי יצחק, ויעקב קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ודוד צוה לשלמה בנו והשם יתברך לא צוה את אחד מהם שיעשה צואתו, כל שכן שלא מצאנו שחזקיהו עשאה, ואם כן האבות שלא בא אליהם דבר השם על זה עשו צוואתם וחזקיהו שצוהו השם שיעשה לא עשה אותה אבל התפלל לשם יתברך זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו', והטענה הזאת אין כחה להצילו מהמות הטבעי', וכמה מהצדיקים עבדו את ה' ומתו כשהגיעה שעת פקודתם, וכמו שמצינו במשה רבינו עליו השלום:

השאלה השנית בדברי ישעיהו, אם במה שאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, וזה כי למה הגביל ימי חייו ולמה היו בזה המספר חמש עשרה שנה לא פחות ולא יותר? והיה די במה שיעדו שירפא השם לו ושביום השלישי יעלה בית ה', כל שכן שעם הט"ו שנה הנה לא הגיעו ימיו כי אם לחמשים וארבע שנה כמו שאוכיח אחרי זה, ונשאר אם כן קרוב לכרת, ואם באמרו גם כן קחו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וידוע שחזקיהו לא היה חליו השחין בלבד שהוא חולי נקל ובלתי מסוכן, ולא נאמר עליו חלה חזקיהו למות, אבל היה השחין מקרה החולי ומה היה הצורך לרפאת המקרה בהשאר החולי והסבה במקומה? וזה בין שיהיה דבלת תאנים תרופה נסיית כדעת חז"ל (מכילתא פר' בשלח דף י"ח ע"ג) או טבעיית כדעת הרלב"ג:

השאלה השלישית בדברי חזקיהו מה אות כי ירפא ה' לי, כי הנה ישעיהו היה נביא מוחזק ליי' ולא היה ראוי שישאלהו אות כי נאמן האיש לנביא, כל שכן בהיות המועד קרוב ליום השלישי. ויקשה עוד שהנביא יעדו בשלשה דרכים, האחד הנני רופא לך, רוצה לומר שלא ימות ויקבל רפואה, השני ביום השלישי תעלה בית ה', רוצה לומר שלא יתארך חליו, השלישי והוספתי על ימיך ט"ו שנה, וכאשר שאל חזקיהו האות לא רשם כי אם שני הדברים הראשונים, מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה', ומתוספת החמש עשרה שנה שהיה דבר יותר מופלא שיודיע השם לבן אדם מדת ימיו מה היא לא שאל עליה אות, והיה יותר ראוי לשאלו עליו, להיותו יעוד לימים רבים לא על היעוד שהיה לשלשה ימים:

השאלה הרביעית במהות הנס, שאם היה חזרת השמש לאחור עשר מעלות כפי מה שנראה מפשוטי הכתובים, יקשה מאד איך הסכים השם יתברך לעשות נס בגרם הגלגל לדבר בלתי הכרחי כזה, רוצה לומר שיאמין חזקיהו שירפאהו השם ביום השלישי? והוא לא שאל אות עליון כזה כי אם אות מה, והנה לנבואת משה במצרים הספיקו הפכת המטה לנחש והמים לדם, וכדי שיאמין חזקיהו ברפואתו נצטרך לשנות סדרי בראשית, והנה נס יהושע היה לסבות הכרחיות מה שלא היה בכאן כמו שאבאר אחר זה:

השאלה החמשית כי אם היה הנס הזה בתנועת הגלגל כמו שיור' פשט הכתובי', הנה לא יהיה צורך מה שנאמר ביהושע ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, אחרי שהיה זה הנס שנעשה לחזקיהו גדול ונפלא כנס אשר נעשה ליהושע, ואם אותו נס היה בתפלת יהושע בלבד גם כן היה הנס הזה בתפלת ישעיהו:

השאלה הששית במה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות, וזה כי הוא יאמר כי נטיית הצל תהיה מצד תנועת השמש, ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל לנכחו, ובהיות הענין כן איך חשב חזקיהו שהיה נקל חזרת השמש בתנועתו לאחור, בהיותו המופלא שבנסים כיון שנשתנה בו סדר הגרמים השמימיים? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלו והספקות האלה כלם:

ויהי בשנת שלש וגומר. אחרי שנשלם ספור מלכי ישראל וגלות עמו, חזר הספור למלכי יהודה בעניניהם אשר נשארו בארצם, וזכר שחזקיהו בן אחז מלך בשנת שלש להושע, והיה המספר הזה למרדו כמו שפירשתי למעלה, (ג) ושחזקיהו עשה הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו, ובזה העיד על מדרגת שלמותו, שכל שאר המלכים לא הגיע אחד מהם אל מעלת דוד בחסידות ויראת שמים כי אם חזקיהו שהיה ישר וחסיד בכל דבר חסידות כדוד ונוסף עליו, שדוד חטא בדבר אוריה וחזקיהו לא חטא באשת איש ולא בשפיכות דמים, (ד) ולכן זכר שהסיר את הבמות שהיו מעלים עליהם ביהודה וירושלם לשם ה', כי עם היות שהמלכים אשר קדמו אליו אסא ויהושפט ויהואש עשו גם כן הישר בעיני ה'. היה נאמר בם עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, עד אשר בא חזקיהו והסירם כדי שלא יעלו עולה וזבח כי אם על מזבח ה'. וכן שבר את המצבות וכרת את האשרה שהיו בימי אחז אביו, וגם כן כתת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר (במדבר כ"א), לפי שישראל היו מקטרים לו בחשבם שהיה בו אלהות מפני שעשאו משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ומשה ע"ה הניחו לזכרון הנס כמו שהניח צנצנת המן, וידמה שבימי אסא ויהושפט לא טעו ישראל אחריו, אבל היה עומד לזכרון כפי מה שהונח ולכן לא ביערוהו בזמן אותם המלכים יראי ה' וחושבי שמו, אך בימי אחז שנמשכו העם לעבוד ולקטר לפניו ראה חזקיהו לבערו ולכן כתת אותו, ואחז"ל (ע"ז מ"ד ע"א) שהיה שוחק וזורה לרוח להיותו אסור בהנאה, וקרא אותו נחשתן, רצה לומר שלא היה בו כח ולא אלהות אחר כי אם היותו נחשת בטבעו. ורבותינו ז"ל (חולין ו' ע"ב) אמרו אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, ובמסכת ברכות (פ"א י' ע"ב) אמרו, תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו, שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות של אביו על המטה של חבלים והודו לו, ועל שלשה לא הודו לו, סתם מוצא מי גיחון ולא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן ולא הודו לו וכו':