אברבנאל על מלכים ב יז:ט

ואמר עוד ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלקיהם, רצה לומר שהיו אנשים מהם מסלקים ממנו יתברך הידיעה בעניני בני אדם, והיו אומרים (יחזקאל ח' י"ב) אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ, והיה זה בחשבם שמפני עונותיהם לא היה משגיח בהם והיו נעזבים להנהגת המשרתים, ולפי שזה הוא הפך האמת אמר אשר לא כן, וגם בזה היה להם העונש מדה כנגד מדה, כי אם הם אמרו שהשם לא היה רואה אותם, כן קרה להם כשהסתיר פניו מהם והיו לאכול, עוד אמר ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נצרים עד עיר מבצר, רצה לומר שהיו כל כך אדוקים בעבודה זרה שבכל מקום היו בונים במות לעבדה, והקטון שבמקומות שהוא מגדל נוצרים, רוצה לומר המגדל שכל אדם היה עושה בכרמיו ופרדסיו לשמור ממנו הפירות, שלכן קראו מגדל נוצרים ושומרים, שם היו גם כן עושים במות, עד עיר מבצר, שהוא המקום הגדול, כי בכל מקום כקטון כגדול היו בונים במות לעבוד עבודה זרה, (י-יא) ולא די מה שהיו עושים בתוך הערים אבל גם מחוץ להם בשדה היו מציבים מצבות ואשרים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, והיו מקטרים שם כמו שהיו עושים הגוים אשר הגלה ה' מפניהם, והיו עושים כל הדברים הרעים האלה כדי להכעיס את רבונם ומכונים למרוד בו, (יב) והראיה על זה שעבדו הגלולים, שהם דברים מתועבים ונמאסים בעצמם, לא לתכלית אחר כי אם בעבור אשר אמר השם להם לא תעשו את הדבר הזה, כי זו היא ההכעסה אשר זכר. וגם בזה קבלו ענשם באותה מדה, הם טמאו הערים והמגדלות הגבעות והשדה, והיה מענשם שלא ישאר להם דבר לא עיר ולא מקום בבית ובשדה, וכמו שהם הכעיסו את השם, כך אמר וימאס ה' בכל זרע ישראל.