אברבנאל על מלכים ב יז:ג

(ג-ד) ושבימי הושע בן אלה זה עלה עליו שלמנאסר מלך אשור, והושע נשתעבד אליו והיה נותן אליו מנחה שנה בשנה, ולפי שהושע קשר בשלמנאסר ושלח מלאכים אל מלך מצרים להשלים עמו נגד שלמנאסר, ולכן חדל לשלוח אליו מנחה כמנהגו, עלה שלמנאסר מלך אשור שמרון ויצר עליה, ואז תפש את הושע מלך ישראל ויאסרהו בית כלא. ואפשר לומר שקודם עלות שלמנאסר על שמרון עצר ואסר בבית כלא את הושע המלך, אולי הלך אליו או מצאו באחת הערים, (ה-ו) ואחרי היות הושע בידו עלה מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים, ובשנה התשיעית למלכות הושע, לכד מלך אשור את שמרון והוליך את ישראל גולי' לאשור ויושב אותם בחלח ובחבור נהרי גוזן וערי מדי, וזה היה הגלות השלישי שגלו ישראל והגלו בו עשרת השבטים על ידי שלמנאסר, כי כאשר לכד את שמרון לכד את כל שאר ערי ישראל, (ז) ולכן ספר הכתוב בזה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולמה נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים, ואמר שהיה זה לפי שבני ישראל חטאו לה' אלקיהם המעלה אותם מארץ מצרים מתחת יד פרעה, ולכן היה מדה כנגד מדה שישובו בגלות אחר בארץ יותר רחוקה ממצרים ותחת יד מלך אשור שהיה קשה מפרעה ויתמידו בגלות זמן יותר רב מגלות מצרים. והיה מסכלותם שהיו יראים את אלקים אחרים אשר לא יוכלו להרע להם וגם הטיב לא ידעו ולא היו יראים מהאל יתברך אשר הם בידו כחמר ביד היוצר.