אברבנאל על מלכים ב יב:א

(א-ב) והנה היה יהואש בן שבע שנים במלכו וארבעים שנה מלך בירושלים, והיה שם אמו צביה מבאר שבע, והיתה אשה טובה במעשיה ואליה נטה יהואש, (ג) כי עשה הישר בעיני ה' כל ימיו, אבל הסבה היותר עצמית בצדקתו וישרו היה הרב שלמדו שהיה יהוידע הכהן, ולכן התמיד בצדקתו בעוד שהורה אותו ולמדו יהוידע הכהן, והתנה בזה אשר הורהו יהוידע הכהן, לפי שאחרי מות יהוידע עשה יהואש הרע בעיני ה' כמו שנזכר בדברי הימים. וידמה שיחזור כנוי כל ימיו ליהוידע, וכן כתוב בדברי הימים כל ימי יהוידע הכהן כי בימיו של יהוידע מפני טוב למודו היה יהואש טוב וישר, (ד) עם היות שהבמות לא סרו ותמיד היו העם מזבחים בבמות אבל לשם ה'. ולפי שראה יהואש שהיה בית ה' פרוץ (לא מפני אורך הזמן אשר נבנה, כי מעת שבנאו שלמה עד שבדקו יואש היו קנ"ה שנה, כמו שנזכר בסדר עולם, (פרק י"ח) כי אם לרוע המלכים שהיו לפניו ולרשעת עתליה ובניה) (ה) דבר עם הכהנים שיאספו כל כסף הקדשים בכלל, והכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' כ"ד ט') ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית ה' משאת משה עבד האלקים וגומר, ומשאת משה הוא כסף השקלים שצוה עליו בפרשת כי תשא, (שמות ל' י"ב) ולהיות המצוה באותה פרשה נקראת משאת. ושלשה כספים זכר הנה, האחת כסף עובר, והוא מחצית השקל, כמו שאמר (שם שם י"ג) זה יתנו כל העובר על הפקודים, והשני איש כסף נפשות ערכו, והם הערכים כאדם האומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי, והג' כל כסף אשר יעלה על לב איש, והם הנדרים והנדבות ומכללם ההקדשות.