אברבנאל על מלכים ב א:יא

ולפי שבא שר חמשים אחר והוסיף על חטאתו פשע, באמרו כה אמר המלך מהרה רדה בזדון ובגובה לבו, השיבו כמו שהשיב לראשון ונשרפו כלם שם. והנה בחר אליהו להוריד האש עליהם ולשרפם, לפי שבהר הכרמל הוריד האש מן השמים לעיני אחאב ולעיני כל עבדיו, ואחרי שהמה ראו הנס האלקי ההוא בעיניהם ולא שתו לב אליו ובאו לפניו בזדון ובגובה לב, היה מענשם שישרפו באש, כי כל הקרב אל מקדש השם יומת, והנביא היה מקדש השם. ואין ספק שאליהו חשב שאחזיהו היה רוצה להרגו, ולכן התאמץ לנקום נקמת נפשו ולשרוף שרי החיל כדי שאחזיהו יפחד מלפניו ולא ישלח ידו בו, וכן היה דעתו לעשות לכל אשר יבא אליו, (יג-טו) עד אשר בא השר השלישי ובכה והתחנן לו, ועם זה באהו הנבואה רד אותו אל תירא מלפניו, רצה לומר רד מראש ההר ולך עמו אל תירא לא מאחזיהו ולא מאיזבל אמו, (טז) ואז הלך ודבר נבואתו ונתקיימה כדברו. הנה התבאר מזה הסבה למה הרג אליהו שרי החמשים וחמשיהם, והותרה השאלה הראשונה: וממה שאמר שמלך אחזיהו שנתים, תראה דבר אלקי, שירבעם בחטאיו הניח במקומו בנו נדב ומלך שנתים, ובעשא שבא אחריו בפשעו הניח במקומו אלה בנו ומלך שנתים גם כן, ואחאב ברשעתו הניח במקומו אחזיהו ומלך שנתים, כי היה ממשפט האלקים שימותו בניהם אשר יקומו אחריהם בקצרות שנים כלם שנתים, להעיר שמתו כלם מסבה אחת והיא חטא הע"ז: