אברבנאל על הושע ב:י

ואמנם אומרו והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתרוש ויצהר וגומר ואומרו אחריו לכן אשוב ולקחתי דגני יראה זר מאד אם מפני שכבר אמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה והודתה שמאתו יתברך היו הטובות וברכת התבואות ואיך יאמר אחריו והיא לא ידעה, ואם מפני שאחרי אותה תשובה שעשתה באמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון גדל ענשה באומרו לכן אשוב ולקחתי דגני. וכפי דרך המפרשים כולם יהיה אומרו והיא לא ידעה מה שהיתה אומרת קודם אלכה ואשובה שבזמן חטאה היתה אומרת שהבעלים אשר תקטיר להם הם ייטיבו לה בדגן ובתירוש וביצהר ובכסף ובזהב אשר הרביתי לה ועשו אותה לבעל ליפותו כמו שנאמר (ירמיה י, ד) ובכסף ובזהב ייפהו, ולכן יהיה לה העונש שנזכר למעלה והוא אומרו לכן אשוב ולקחתי דגני וגומר והצלתי צמרי ופשתי והנה לא ימלטו המפרשים בפירושם זה משתי הקושיות שהעירותי בכתובים אלא אם יאמרו שבאו בכתובים הראשון אחרון והאחרון ראשון אשר לא כדת.

ולכן נראה לי לפרש הכתובים האלה באופן אחר והוא שהיא בתשובתה שעשתה באלכה ואשובה לא נתחרטה מלכת אחרי הבעלים ולא אמרה לשוב מהם ולעזבם גם לא הודתה בפיה שהצלחותיה וטובותיה לא היו מהם כ"א מהי"ת, אבל היה ענין תשובתה שבזמן פשעיה עזבה את ה' ועבדה את הבעלים בלבד ושבזה חטאה לא בעבודת הבעלים כי אם בשעזבה עבודת האל ית' ושהיה יותר טוב לשוב אל ה' ולעובדו בשתוף עם הבעלים רוצה לומר שיעבדו אותו יתברך בדרך סבה ראשונה ואת הבעלים ג"כ בדרך אמצעיים, ולכך אמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה שעשתה החילוף בפחות ויתר כי מי שיאמר טוב זה מזה מורה ששניהם טובים אלא שאחד הוא יותר טוב מחברו, וכן היה דעת האומה הפושעת שהכוחות שהיתה עובדת אותם היו משפיעים עליה הטובות אבל לא היתה השפעתם כל כך טובה כמו השפעת הש"י, ויצא מזה שהיה יותר טוב לקבץ כולם בעבודת האלוה יתברך והבעלים כדי שהאל ית' ישפיע בהשגחתו והכוכבים בפעלותיהם וכוחתיהם ישפיעו ג"כ ובה תתרבה הברכה, ולזה אמרה אלכה ואשובה כי מלת אלכה חוזרת אל מה שנאמר למעלה אלכה אחרי מאהבי כאלו אמרה אנכי עכ"פ אלכה אחרי מאהבי אבל עם זה ג"כ אשובה אל אישי הראשון כי טוב יהיה לי אז ר"ל כשאעבוד את כולם מעתה שעזבתי את ה' ועבדתי הבעלים בלבד, ועל זה אמר יתברך הנה הסכלה ההוללה הזאת גם עתה חשבה שטובותיה היו מפאת הבעלים ועוד היום החזיקה בסכלותה לעבדם וכיון שהיא לא ידעה ולא הודתה בפיה שאנכי נתתי לה בכל הזמנים הראשונים והאחרונים את הדגן והתירוש והיצהר ושאנכי הרבתי לה הכסף והזהב שעשו מהם צורות הבעלים והפסילים, (יא) לכן מפני זה אשוב ולקחתי דגני בעתו רוצה לומר שאשלח בהם מארה בעת הקציר ובעת הבציר, וככה אמר בענין מרעה הצאן והצלתי צמרי ופשתי כלומר שימותו כל הצאן באופן שלא יהיה להם בהפסד התבואות ומות הצאן לא לחם לאכול ולא בגד ללבוש לכסות את ערותה, ומלת והצלתי היא כמו והסירותי מלשון אשר הציל אלקים מאבינו (בראשית לא, טז) וכבר פירשתי במרכבת המשנה אשר לי בדרך הזה פרשתי הנך שוכב עם אבותיך (דברים לא, טז).