אברבנאל על הושע יד:ד

ולפי שהתשובה השלימ' תהיה עזיבת החטא תאמרו אשור לא יושיענו כמו שהיינו בוטחים בו, וכנגד מצרים אמר ועל סוס לא נרכב כמ"ש ישעיה (ישעיה לא, א) הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו כעגלים ועצבים שהיינו עובדים כי ידענו אשר בך ירוחם יתום ואין אלוה זולתך. והנה השם מבטיח אתכם שכאשר תשובו אליו בזה האופן ישוב מחרון אפו כי הוא אמר (ה) ארפא משובתם שאעפ"י שעד עתה אחרו מלשוב אלי הנה אני ארפא אותה משובה, ועם היות שלא היה משורת הדין לאהוב אותם כי האדם כשישלם עם אויבו לא יאהבהו בהחלט כי תמיד ישאר בלבו שנאה עליו הנה אני לא אהיה כן עמהם אבל אוהבם נדבה לפי שישוב ממני בהחלט, (ו) ולכן לא יבש מקורו כמו שאמרתי לרשעתם ולא יחרב מעינו אבל אהיה כטל לישראל שאינו נפסק כן טובי לא יפסק מהם, ואז יפרח כשושנה לפי שהיא לא תפרח עם גשם גדול שישטפנה אבל עם הטל תפרח כשושנה כן ישראל שנמשלו לשושנה בטללי ברכותי והשפעתי יפרחו, ואם תאמר שהשושנה אין לה שרשים והיא נוחה להעקר הנה אתה לא תהיה כן כי יהיו שרשיו כשרשי עצי הלבנון כמו ששרשי הלבנון יתפשטו תחת הארץ מאד (ז) כן ילכו יונקותיו של ישראל, והוא משל לזרעו ובניו באופן שיהיה כזית הודו ויהיה ריח לו כלבנון כי הלבנון הוא יפה למראה וטוב לריח, (ח) ואז ישובו בצלו של לבנון הנזכר שהם ישראל כי בארצם היה הלבנון ולכן קראם יושבי בצלו שישובו בשובה ונחת בארצותם ויחיו דגן ויפרחו כגפן ולא יכשלו עוד במעשים רעים אבל זכרו ושמו וגבורתו של ישראל יהיה כיין לבנון הטוב. והמפרשים פירשו זכרו כמו ריחו מלשון אזכרתה לה' (ויקרא ו, ח).