אברבנאל על הושע יד:ב

שובה ישראל וגומר. מפני שאמר למעלה ועמי תלואים למשובתי שהיו תלוים ועומדים מלשוב עד שישוב השם יתברך מחרון אפו מעליהם והנביא הוכיחם ע"ז באומרו ואתה באלקיך תשוב לכן סיים דבריו בהחזיקו באותה ההקדמה עצמה כאומר הנה אם כן ראוי לך ישראל שלא תעמוד עוד במשובתך אלא שאתה תשוב עד ה' אלקיך לפי שאתה כשלת בעונך, והנה שני אנשים המריבים זה עם זה כשירצו להשלים מי שפשע כנגד חברו הוא ילך לבקש ממנו מחילה כמו שאמר לך עד ה' אלקיך כי כיון שכשלת בעונך נגדו אתה ראוי שתשוב ראשונה ותלך עדיו אפים ארצה תשתחוה לו. והראב"ע פירש כי כשלת ואין מי יקימך רק השם, וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה במסכת יומא בפרק יום הכפורים (יומא פו, א) א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך, ובפסיקתא רבתי דרשו הפרשה הזאת על מלכי יהודה שאחרי שיעד הנביא על גלות ישראל הזהיר לבני יהודה שישובו מחטאם למען לא יקרם ככה.