אברבנאל על הושע י:א

גפן בוקק וגומר. לפי שייעד הנביא פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם בא בפרשה הזאת להודיע שראויים היו בני ישראל לאותו עונש לא לבד מפני הנאוף והזנות הגופני שהוכיחם בפרשה של מעלה אבל גם מפני הזנות הנפשיי מהע"ז, ולכן אמר גפן בוקק ורק ישראל מבלי כח ולא לחות ואיך יהיה אפרש שפרי ישוה לו רוצה לומר יועיל וייטיב כיון שברבות בניו ובנותיו היה מרבה מזבחות לע"ז, והוא אומרו כרוב לפריו הרבה למזבחות שברבות פרי בטנו ובניו היה מלמדם לעבוד עבודה זרה במזבחות העגלים, כטוב לארצו רוצה לומר כאשר היה ברכת טוב בארצו ברוב התבואות לא היו נותנין שבח והודאה אליו י"ת אבל היטיבו מצבות לבעלים, ויהיה זה פרי ישוה לו בתמיהה כאילו אמר האם יהיה לו פרי שישוה ויועיל לו אינו ראוי כי הוא כרוב לפריו הרבה למזבחות וגומר. ואפשר לפרש שהפרי יהיה טוב או רע כפי העץ אשר יולידהו וכן הבנים ידמו לאביהם ולכן אמר גפן בוקק ישראל שהוא מלשון בוקה ומבוקה ואמנם פרי בטנם הוא פרי שוה ודומה לו גם כן וזהו פרי ישוה לו (ב) ואמנם אמרו חלק לבם עתה יאשמו פירשוהו חלק לבם ממני, והראב"ע פירש שגם בענין העבודה זרה שהיו עובדים היה להם חלוק לבבות כי לא היה לכולם אלוה אחד וכמו שאמר כי מספר עריך היו אלקיך יהודה (ירמיה ב, כח), ואמר עתה יאשמו ענינו שיהיו שוממים ונחרבים, ואפשר לפרש שינבא בזה שבעת חרבנם ישיתו אל לבם שהעגלים שהיו עובדים הבל היו ומעשה תעתועים ויפרידו לבם מהם ויאמרו אבל אשמים אנחנו וישחיתו המזבחות והמצבות כאנשים המתחרטים ממעשיהם ולא יגורו מאימת המלך שהיה בוחר בעבודתם, ולזה אמר חלק לבם עתה בעת גלותם יאשמו מהע"ז שהיתה ביניהם ולבם אשר זכר הוא יערוף ויהרוס מזבחותם ישודד מצבותם, (ג) כי עתה בעת החרבן יאמרו אין מלך לנו ואין המלך המולך בנו מלך אמתי כיון שבהמלכתו לא יראנו את השם להמליך אשר יבחר ה' בו ואם עשינו על עבודת העגלים אלות ושבועות וברית במצות המלך אשר צוה לעבדם הנה אנחנו לא נחוש לזה ולא למצות המלך כי המלך מה יעשה לנו אם נעזוב אותם, (ד) והשבועות והאלות אשר נעשו על זה בימי ירבעם בן נבט הבל המה מעשה תעתועים וזהו אומרו דברו דברים אלות שוא כרות ברית כלומר שכל זה היה שוא ולכן פרח בראש משפט על תלמי שדי רוצה לומר שלכן פרח אותו המשפט אשר עשו על עבודת העגלים כמו שיפרח הראש והלענה שהוא עשב מר על תלמי השדה שהוא צומח שם כן אותו משפט פרח תמרורים לישראל.

והיותר נכון אצלי הוא לפרש הכתובים האלה על חלוק המלכיות ברחבעם וירבעם שעל זה אמר הנביא חלק לבם עתה יאשמו כלומר שעתה יאשימו עצמם על אותו חלוק המלכות ויאמרו שאילו היו ישראל כולו מתאחד לא היה בא צר ואויב להחריבם, אבל כאשר חלק לבם ונעשו מלכיות מתחלפות באו לידי שממון והחלוק ההוא יערוף ויהרוס מזבחותם וישודד ויחרב מצבותם בבוא האויב עליהם ועתה בעת החרבן יאמרו אין מלך לנו שאילו היה לנו מלך מבית דוד ברצון השם לא יקרנו ככה אבל עתה שאין מלך לנו ולא יראנו השם את המלך הזה אשר מלך עלינו מה יעשה לנו כי הנה הדברים והאלות והברית אשר כרתנו על חלוק המלכיות שוא המה פרחו כראש וכלענה.