אברבנאל על הושע א:ג

וילך ויקח וגומר עד והיה מספר בני ישראל. חז"ל באותו מקום שזכרתי נתנו טעם לשמות האלה ואמרו שנקראת האשה גומר על שם זנותה שהכל גומרים בה בת דבלים שהכל דשין אותה כדבלה, ויונתן תרגם שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלות מתאנה. ודרך המפרשים בענין הבנים הוא שהיו רומזים על הדורות והמלכים אשר קמו אחרי הנבואה הזאת כי ירבעם בן יואש היה חזק במלכותו כמו שהזכר חזק מהנקבה ומלך מ"ח שנה והשיב גבול ישראל מלבא חמת, וכנגדו היה הבן יזרעאל ואחריו קם זכריה בנו שלא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ופסקה מלכות בית יהוא ועל זה אמר כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא וגומר, וכנגד מלכות זכריה שהיה חלש וקטן קצר ימים ושבע רוגז רמזה לידת הבת לא רוחמה כי מיד בא תגלת פלאסר והגלה רבים מישראל ובימי הושע בן אלה נלכדה שמרון על כן קרא הדור הזה בת ובזה יעד על גלות השבטים, ושאומרו ואת בית יהודה ארחם עניינו שימלטו אנשי ירושלם מידי סנחריב ופירשו ותגמול את לא רוחמה שהולידו השבטים שגלו בנים בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם על כן קראם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם רוצה לומר לאלקים זהו דרך הראב"ע ומדברי רש"י התעורר אליו:

ואמנם הנ"ל בזה הוא שזכר הכתוב שעשה הנביא כאשר צוהו השם לקחת לו אשת זנונים ושהלך מיד ולקח את גומר בת דבלים שהיה שם אשה זונה ידועה באותו זמן, גם שכוון הנביא בענינה שתוף השם כי גומר הוא מגזרת כליון וגומר דבר לרמוז שתגמר ותכלה מלכות ישראל ותהיה עדת ה' כולם בת דבלים שהוא נגזר מדבלת תאנים כלומר צמוקים ויבשים בגלותם, ולפי שהרמז היותר גדול היה בענין הבנים ושמותיהם וכמאמר ישעיהו (ישעיה ח, יח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל לכן זכר שאשת הנביא ילדה לו שני בנים ובת אחת שנולדה בנתים: