אברבנאל על חבקוק א:ו

כי הנני מקים את הכשדים וגומר עד על משמרתי אעמודה: אמרו המפרשים שהנביא אמר בשם האל יתברך הנני מקים את הכשדים, והוא בלתי מתישב אצלי לפי שכל התוכחה הזאת אמרה הנביא כמדבר בשם עצמו אין בה דברים בשם האל, ולכן יראה שהנביא על עצמו אמר כי הנני מקים את הכשדים כי לפי שהוא בנבואתו זאת היה מיעד במעלתם וממשלתם על כל הארץ ייחס הקמתם ומעלתם לעצמו המיעד עליה, וקרא אותם גוי מר ונמהר להגיד שאין בו תכונה טובה מחסד ורחמים כי הוא מר כלענה במעשיו, וגם כן אין בו ישוב השכל ולא דעת ולא תבונה בו ועל זה אמר והנמהר כי הוא גוי מהיר בפעולותיו מבלי מחשבה טובה ויהיה מזדון לבו ללכת למרחבי ארץ בדרך רחוק לרשת משכנות לא לו (ז) ולקחת ולכבוש ארצות המלכים, והגוי הזה איום ונורא הוא מפיל יראתו על כל יראיו, ואומרו ממנו משפטו ושאתו יצא אפשר לפרשו על גוי הכשדים שלא יקראוהו עמים וממלכות אחרות להמליכו עליהם אבל מעצמו יצא אותו משפט ונשיאות מעלה אשר לקח כרצונו. ואפשר לפרש מלת ממנו על הקדוש ברוך הוא שזכר למעלה עד אנה ה' יאמר ממנו יתברך משפטו ושאתו ומעלתו של מלך בבל יצא כי הוא יתברך מינהו לכבוש ממלכות ולהחריבם והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, וחכמים ז"ל דרשו במכילתא (בשלח שירתא פ"ב פ"ו) דרשות רבות על איום ונורא הוא ומכללם אמרו איום ונורא הוא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (ישעיה יד, יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממנו משפטו ושאתו יצא זה אויל מרדך בנו שצוה להוציאו מקברו וגרר את עצמותיו מהקבר לראות אם היה מת, עשו בדרש משפטו המשפט שנעשה בו ושאתו על שנשאוהו מקברו וגם הוא פשט נכון בכתוב.