אברבנאל על יחזקאל ח:ב

והנה ראה בתחילת המראה דמות כמראה אש וגומר והיא מראת החשמל שנזכרה בסוף המראה הראשונה, לפי שהמראה ההיא מהחשמל כמו שביארתי שם נאמרה על הסבה הראשונה יתברך שמו ושממראה מתניו ולמטה הוא רמז לפעולותיו והדברים המאוחרים ממנו וממראה מתניו ולמעלה הוא רמז לעצמותו ומהותו יתברך אשר לא יושג ולכן קראו חשמל שהיא מלה מורכבת חש מל רוצה לומר שתוק וחש מלדבר בו, והנה במקום הזה ראה הנביא שחרבן ירושלם היה מאתו יתברך בעצם וראשונה לא מהמערכה והטבע הכולל ולא מפאת שרי מעלה מלאכי עליון כי אם מאלקי האלקים שהיה משגיח בהם בפרט אליו חטאו ופשעו והוא בעצמו החרימם נתנם לטבח, ולזאת הסבה ראה כאן ענין החשמל להגיד שהמראה הזאת מאת ה' היתה, ולזה ראה דמות כמראה אש לרמוז אל השפע היוצא ממנו יתברך גם כי אש אוכלה הוא ובאש ה' נשפט, ואמר ראשונה ממראה מתניו ולמטה להגיד שזה היה ענין השגחתו רוצה לומר פעולותיו והדברים שהם למטה, ואמנם ממתניו ולמעלה לא השיג ממנו כלל כי הוא היה כמראה הזוהר ומפני זוהרו לא ישלטו בו עיני השכל והוא כעין החשמל שראוי לשתוק ולבלום פה מלדבר בו. הנה התבאר שנזכר כאן מראת החשמל להודיע שהמעשה זה כולו היה מאתו יתברך ולכן ראה הפועל והוא הראהו את פעולתו ושלכן ראה ראשונה ממראה מתניו ולמטה לפי ששם שלטה השגתו לא במה שלמעלה, (ג) ולכן אמר אחר זה וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא וגומר רוצה לומר שהאלוה העליון שראה הוא שלח תבנית יד ויקח את הנביא בציצת ראשו שהם שערות ראשו ושנשא אותו רוח אלקים בין הארץ ובין השמים ויביאהו ירושלם שכל זה היה במראה הנבואה שבמראות אלקים נדמה לו שבא לירושלם, כי הוא כמו שכתב הרב המורה לא נסע מבבל ולא יצא מביתו לנבואה ההיא, ובעבור שהיתה ביאתו לירושלם להראות לו תועבות בני ישראל והיה על זה לבב הנביא עצב ודואג מאד לכן אמר שלקחהו בציצת ראשו כמשל האדם הכופה את עבדו בלוקחו בציצת ראשו להוליכו לבית הסוהר, אמנם במראה האחרונה שיזכור הנביא בסוף זה הספר שהראהו השם גאולת עמו והשבת השכינה לבית עולמים בימי מלך המשיח לא אמר שלקחו בציצת ראשו אלא שהביאו אל ארץ ישראל בשובה ונחת והושיבו על הר גבוה מאד משל למעלת ישראל בזמן ההוא, והותרה בזה השאלה הראשונה:

וזכר שהביאו אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה שהיא שער העזרה שהיא פנימית להר הבית והיו לה שערים לכל הרוחות, והתבונן שבזכרון כל התועבות האלה זוכר תמיד צפונה או לצד צפון וזה להעירו שמצפון תפתח הרעה ולזה אמר אשר שם מושב סמל הקנאה רוצה לומר שבאותו מקום לצד צפון היה מושב סמל הקנאה הפסל ששמו שם שהיה סבת הקנאה שקנא הקב"ה והוא אומרו המקנה ומשפטו המקניא בשקל משגיא לגוים, כי הסמל ההוא היה מקניא האל להיותו בביתו במקום משכן כבודו כמו שאמר הם קנאוני בלא אל (דברים לב, כא):