אברבנאל על יחזקאל ח:יד

ויבא אותי אל פתח שער בית ה' וגו' עד ויקרא באזני קול גדול: זכר שהביא אותו אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה כי כולם היו לצד צפון לפי שמצפון תפתח הרעה, ופתח שער בית ה' כתב רש"י שהיה תוך חלל העזרה אל פתח ההיכל אשר בצפון והוא הנקרא בבנינה התא, ונקרא ג"כ צלע ויציע שהוא בכותל ההיכל מבחוץ, שראה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז ופירש רש"י שתמוז היה צלם אחד שהיו מחממות אותו מבפנים בגחלי אש והיו עיניו של עופרת והיו ניתכין מחום החמין ונראה כאילו בוכה ואומרות תקרובת הוא שואל, וי"מ התמוז השרוף כי בעבור שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש היו הנשים בוכות את השורף ומבכות הוא כמו בוכות כמו רחל מבכה על בניה (ירמיה לא, יד), והרב המורה כתב שמצא כתוב בספר מספרי העבודות הקדומים כי היה איש מנביאי ע"ז ושמו תמוז וקרא למלך אחד וצוהו לעבוד שבעה כוכבי לכת וי"ב מזלות והמיתו המלך ההוא מיתה משונה ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל לצלם הזהב שהוא צלם השמש והיה זה הצלם תלוי בין השמים ובין הארץ ונפל לתוך ההיכל וכל הצלמים סביבו, והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה וכאשר היה בבקר עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ והיה זה להם לחק עולם בתחילת יום ראשון מחדש תמוז בכל שנה יספדו ויבכו על התמוז, וי"מ תמוז שם חיה שהיו עובדים צלם שלה, ותרגום ופגשו ציים את איים ויערעון תמוזין בחתולין, סוף דבר שהנשים השאננות ההמה היו מבכות את התמוז והיה סימן רע להן ולבעליהן כי בתמוז הבקעה העיר ונכנסו הכשדיים בה, ואולי שהתמוז הנזכר כאן הוא החודש הרביעי שהיה נקרא בבבל ובאשור תמוז וגם אנחנו היום קורין אותו כן, ולפי שבחודש ההוא חמשה דברים אירעו את אבותינו היו הנשים מיחסות אותם למזל החודש ההוא ולכן היו מבכות את התמוז אותו החודש רע המזל שאסף עליהם הרעות, ובזה מהפשע רב שהעונשים האלקיים הבאים עליהם לכובד עונותיהם היו מיחסות אותם אל התמוז.

וכבר יקשה על זה שסופר כאן איך לא הראה השם לנביא עבודת המולך ושריפת בניהם ובנותיהם באש שעליו הרבה ירמיהו תלונותיו ועבודת בני ישראל לבעל ולאשרה והנשים למכת השמים כמו שנזכר בדברי ירמיהו, אבל התשובה בזה הוא כי כל העבודות ההמה נכללו כמו שאמר למעלה וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר וגם עבודת המולך נכלל באומרו מבכות את התמוז כמו שפירשתי, (טו-טז) ועבודת הבעל והאשרה נכללה באומרו שהביאו אל חצר בית השם הפנימית והנה פתח היכל ה' וששם בין האולם ובין המזבח ראה כעשרים וחמשה איש שהיו אחוריהם אל היכל ה' והמה משתחוים קדמה לשמש שהיא עצמה עבודת הבעל ועבודת המולך והאשרה היא המכוונת כנגדו כירח עם השמש, ולהיות זאת התועבה עצומה מאד אמר עליה תועבות גדולות מאלה כי זו היא התועבה הגדולה מכולם כי הקב"ה צוה להיות פתח המשכן למזרח וקדש הקדשים למערב לבטל עבודת השמש שהיו רגילין בה באותו זמן, ושיהיו בהכנסם למשכן אחוריהם לשמש ופניהם אל ההיכל ועתה היו עושים בהפך ששמו אחוריהם אל היכל ה' כאילו השליכוהו אחרי גום ופניהם קדמה כנגד השמש ואליו היו משתחוים משם, ומלת משתחויתם היא מורכבת מלשון השחתה ומלשון השתחויה וכן ת"י מתחבלין וסגדין.

והנה בתועבות אשר זכר למעלה קודם זאת היה עבודתם לאלהים אחרים אבל לא היו מורים בהם שהיו עוזבים העבוד' האלקית ואולי שהיו עובדים זו וזו בשותפות, אבל בהיות אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה משתחוים לשמש מורים שעזבו את השם נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור, ומפני זה יאמר על התועבה הזאת עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה לפי שהיא היתה גדולה מכולם אמנם בתועבות הראשונות לא אמר מלת מאלה, (יז) ועל זאת אמר השם לנביא הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו ולא אמר זה על התועבות שזכר למעלה אלא על שאר העונות שהיו עושים בירושלם במה שבין אדם לחברו, כאילו אמר וכי דבר קל הוא בעיניהם התועבות אשר עשו פה, וביאר אותם באומרו כי מלאו את הארץ חמס עד ששבו להכעיסני בביתי בהיות אחוריהם אל היכלי ומשתחוים נגד השמש ושאר העבודות הזרות אשר עשו. וחכמים זכרונם לברכה אמרו (קידושין עב, ב) ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל השם אלא מלמד שהיו פורעים אחוריהם כלפי מטה, ובלשון אחר שהיו אחוריהם מגולים שהיו פורעין ומתריזין כלפי מטה. ואמנם אומרו והנה שולחים את הזמורה אל אפם כיוון בו אל הקטרת שהיו מקטירים אל העבודה זרה ולגנאי קראו זמורה שפירושו ריח רע, ורש"י כתב והנם שולחים אל חוטמם אל ריח רע זמורה זו שמזמרין ברוח היוצא מפי הטבעת כאילו אמר אל פיהם ישוב והוא אומרו את הזמורה אל אפם, (יח) ומפני זה גם אני אעשה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמול רוצה לומר כמו שהם עושים שלא כהוגן והוא שלא אחוס ולא ארחם עליהם עם היותי במדותי רחום וחנון, וקראו באזני קול גדול רוצה לומר בעת צרתם יצעקו ויקראוני ולא אענה אותם: