אברבנאל על יחזקאל ז:כג

עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים וכו' עד סוף הנבואה. ותחילת פרשת ויהי בשנה הששית. היה המנהג בירושלם שהיהודים הנאסרים במאסר אם היה ענינם על דבר שבו משפט מות היו נותנין שלשלאות של ברזל ברגליהם ואם לא היה מאסרם דבר חמור ומסוכן כזה היו כלואים בבית המאסר אבל לא היו נותנים על רגליהם שלשלאות של ברזל, ואמנם השבויים כשהולכים בגולה היו אוסרים אותם בשלשלאות, ולכן אמר השם לנביא עשה הרתוק שהוא שלשלת של ברזל לפי שהארץ מלאה משפט דמים ר"ל שכולם חייבי מיתה ולכן ראוי שיהיו אסורים בזיקים ובשלשלאות של ברזל, וכן תרגם יונתן משפט דמים חובי קטול רוצה לומר שהיו כולם חייבים משפט מות מפני שפיכות דמים וגלוי עריות ושאר העבירות שעשו והוא אומרו והעיר מלאה חמס, והיה זה סימן שיוליכו הכשדיים את אנשי ירושלם בגלות אסורים בשלשלאות כמו שעושים לשבויים, ומפני היותם חייבי מיתה (כד) אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ובמקומן יביא השם רעי גוים רוצה לומר גוים רעים ואכזרים והם הכשדיים שנאמר עליהם הגוי המר והנמהר (חבקוק א, ו), ויירשו את בתיהם של ישראל והשבתי גאון עוזם שהוא בית המקדש כמו שזכרתי למעלה, ואומרו ונחלו מקדשיהם מלת נחלו היא מענין חילול שרשו חלל, (כה) ואמר קפדה בא רוצה לומר הכריתה והאבדון בא עליהם מלשון קפדתי כאורג חיי (ישעיה לח, יב), ואומרו ובקשו שלום ואין פירשו המפרשים שיבקשו בשלום שהיו אומרים להם נביאי השקר שלום יהיה לכם ולא ימצאוהו, ונראה לי שיספר בזה מפשעיהם שבבוא הכשדים עליהם לא בקשו את השם יתברך והעם לא שב עד המכהו אבל בקשו שלום מנבוכד נצר להשלים עמו ואין שלא רצה להשלים עמהם, אבל היה שולח אליהם כל היום חיל סוללה על סוללה וזהו (כו) הוה על הוה תבא ושמועה אל שמועה תהיה, ובראותם שאין להם שלום עם האויבים אז ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן, כמו שהיה עושה צדקיהו שבעת צרתו היה דורש את ירמיהו, והתבונן שלא אמר ובקשו חזון מנביא ואין לפי שתמיד היה מדבר ירמיהו אליהם אבל אמר ותורה תאבד מכהן לפי שהכהנים גם הם ברשעתם לא היו מורים התורה כראוי וכמ"ש ירמיהו הכהנים לא אמרו איה ה' (ירמיה ב, ח) וגומר, (כז) ובראות המלך והנשיא כל זה המלך יתאבל והנשיא ילבש שממה וידי כל עם הארץ תבהלנה ולא יוכלו להלחם לפי שמדרכם אעשה אותם רוצה לומר כמו דרכם הרעים אעשה אותם ואשפט' מדה כנגד מדה הם מאסו התורה והנבואה לכן תאבד מהם, וכמ"ש מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' (איכה ב, ט), וה"ר דוד קמחי כתב שהנשיא הוא המלך ושכפל הענין במלות שונות לחזוק, ונראה לי שאין הדבר כן אלא שיחזקאל לא ניבא על חרבן בית ראשון בלבד אלא גם כן על חרבן בית שני כי כל מה שניבא נתקיים בחרבן ראשון ובחרבן שני ג"כ, ומפני שבבית ראשון היה שם מלך מבית דוד אמר עליו המלך יתאבל אמנם בבית שני לא היה שם מלך מבית דוד אבל היה נשיא וכנגדו אמר באמת ונשיא ילבש שממה: