אברבנאל על יחזקאל ה:י

ותהיה הצרה כ"כ ביניכם שאבות יאכלו בנים בתוכך והי' זה בימי המצור שהיו הרומיים צרים על ירושלם ולזה אמר בתוכך ר"ל בתוך ירושלם, כי לפי שייעד למעלה ברעות שיעשה בהם בימי המצור ובמה שיעשה להם אחר שילכו בגלות נתן בכ"א מהם משפטים וכנגד המצור אמר לכן אבות יאכלו בנים וגו' ר"ל לכן מפני זה הייעוד אשר יעדתי עליכם במצור תבואו אל גבול שהאבות יאכלו הבנים בתוך ירושלם כי מפני גודל הרעב יהיה כן, ואמנם אחרי היותך בגלות אעשה לך שפטים וזריתי את כל שאריתך ר"ל הנשארים חיים לכל רוח ר"ל לד' פאות העולם.

והודיעם שעם היותם להם פשעים גדולים מחייבים כל הרעה הזאת הנה בעבור עון אחד ממה שחללו את מקדש ה' ינעלו שערי הרחמים מלחמול עוד עליה' וזהו (יא) לכן חי אני וגו' אם לא יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך כי מנשה שם פסל האשרה בבית המקדש, ולכן כמו שגרעת את כבודי בשומך השקוצים בפני גם אני אגרע ולא תחוס עיני עליך וגם אני לא אחמול על זרעך, (יב) כי הנה שלישיתך בדבר ימותו עתה יפרש המשל ממשקל השער ויאמר ששלישית העם ימותו בדבר וברעב בתוכך רוצה לומר בתוך ירושלם, והשלישית האחר מהם בחרב יפלו חוץ לעיר סביבות ירושלם על ידי האויבים הצרים עליה, והשלישית שהוא השליש האחרון מן העם לכל רוח אזרה רוצה לומר שילכו בגלות בכל פאות העולם וגם שם לא ירגיעו כי חרב אריק אחריהם בשמדות אשר יעשו בהם בגלותם, (יג) באופן שיכלה אפי והוא על דרך חצי אכלה בם (שם לב, כג) והנחותי חמתי בם כי בהנקמי מהם האף והחמה שהיה לי עליהם יכלה וינוח, ואומרו עוד והנחמתי ת"י והתנחמתי ואסיף, ויותר ראוי לפרש שתהיה כל כך הרעה שיתנחם ויתחרט הקב"ה ממנה, ואין ספק שדברה זאת הנבואה כלשון בני אדם, והיה סוף המאמר וידעו כי אני ה' דברתי בקנאתי רוצה לומר שיכירו וידעו שלא היה רעתם במקרה אלא מפאת ההשגחה שדיבר וגזר בקנאתו כל זה לכלות חמתו בם, ומפני שייעד כל זה על בני יהודה החטאים בנפשותם (יד) לכן בא אחריו וייעד על עיר ירושלם ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים רוצה לומר שבמקום שהיתה ירושלם יפה נוף משוש כל הארץ העיר רבתי עם תהיה עתה בגלות עמה לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיה כי תהיה ארצם נושבת וירושלם חרבה וכל עובר עליה ישום וישרוק.