אברבנאל על יחזקאל מג:יט

ואומרו ונתת אל הכהנים הלוים צוה ליחזקאל הנביא שהיה כהן שיתן הקרבן הזה לכהנים להקריבו ובזה הודיע לנביא שתי הודעות לעתיד לבוא, האחת שבבית עולמים לא ישרתו כי אם הכהנים שהם מזרע צדוק כי לפי שנמשח צדוק לכהן גדול כאשר נמשח שלמה למלך קרה לו ולזרעו בכהונתו מה שקרה לזרע דוד במלכותו והוא שכאשר פרקו ישראל מעליהם עול מלכות שמים פרקו גם כן מעליהם מלכות בית דוד וכהונת בני צדוק ועשה ירבעם כהנים מקצה העם כלבבו, אמנם לעתיד לבוא ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם את דוד מלכם וכמו שישוב ביניהם האלהות ומלכות בית דוד כן תשוב הכהונה לזרע צדוק ולכן צוה בזה שיתן הקרבן הזה לעשותו אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק וכבר ביאר הנביא שבימים ההם השם יתברך יצרוף ויזקק את בני לוי, (כ) וההודעה השנית שבאה בכאן היא מתחיית המתים שיהיה בזמן קיבוץ הגליות ולכן אמר ליחזקאל ולקחת מדמו ונתת על ארבע קרנותיו כי הנה בשרו שיקום בתחייה ושהוא יהיה בחנוכת המזבח והוא יזה את דם פר החטאת, וזה ממה שיוכיח שלא היה זה מזבח של בית שני כי יחזקאל לא עלה שמה והוא מת בארץ בבל ושם נקבר כמו שביארתי בהקדמת פירוש זה הספר, גם כי סדר הקרבנות שעשו אנשי הגולה אינו כסדר הזה והם עשו המזבח קודם ההיכל והנה צוה כאן בפר בן בקר לחטאת כי כן עשה משה במלואים, ואומרו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול היא העזרה הנזכרת שהיתה לפני המזבח וגבולה.