אברבנאל על יחזקאל מג:יג

ומפני שהיה הנביא עתיד לבאר ענין הכהנים בעבודתם והקרבנות אשר יקריבו על המזבח כמו שיבאר אח"ז, לכן התחיל מיד ואלה מדות המזבח כי הצורך לבאר ענין המזבח ומדותיו להגיד אחר כך הקרבנות שיקריבו עליו ולזה לא זכר שאר כלי הבית לפי שלא נעשה בהם שנוי ולא חידוש ממה שזכרה בהם התורה וממה שעשה שלמה בבנינו וזכר בלבד מזבח העולה לאותה סבה שזכרתי, ואם נזכרו שלחנות השיש היה לפי שהיו דבר מחודש לעתיד והותרה בזה השאלה השלישית.

והנה במדות המזבח שאמר אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגו' פירשו חז"ל (מנחות צז, א - ב) שחיק האמה הוא יסוד ואמה רחב הוא הסובב וגבולה לשפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות וזה גב המזבח הוא מזבח הזהב, ויונתן תרגם ואלין משחת מדבחא באמיא באמתא והיא אמה ופשך ותשויתה אמתא ואמתא פתיא וגדנפא מקף ליה על שפתיה סחור סחור זרתא חדא ודין טקוס מדבחא, ובמס' מדות (פ"ג מ"א) שנינו המזבח היה ל"ב על ל"ב עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש וכנס אמה זהו סובב נמצא כ"ח על כ"ח על שלש וכנס אמה זהו מקום קרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ו על כ"ו זהו מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד זהו מקום המערכה, אמר רבי יוסי מתחילה היו כ"ח על כ"ח וכונס ועלה במדה זו עד שנמצא מקום למערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הצפון וד' אמות מן המערב כמין גאם שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע יכול שאינו אלא שתים עשרה על י"ב כשהוא אומר על ארבעת רבעיו מלמד שמן האמצע הוא מודד י"ב אמה לכל רוח הנה תראה שחכמים זכרונם לברכה פירשו כי מדות זה המזבח הם מדות מזבח מבית שני ודעת יונתן אינו כדעתם כמו שתראה. ואפשר לפרש כי מדה אחרת יהיה למזבח הקטורת ושלא דיבר הכתוב כאן אלא במזבח העולה ואמר ואלה מדות המזבח כמו שמבאר והולך עד ויאמר אלי בן אדם, ופירוש באמות באמות הידועות בנבואה הזאת שכל אמה מהם ו' טפחים כי שאר האמות בסתם בת ה' טפחים הם וזאת המדה היתה בת ו' טפחים וכן אמר בתחלת הנבואה שש אמות באמה וטפח, ואמרו וחיק האמה ואמה רוחב להגיד שבאמצע המזבח היה גובה אמה ורוחב אמה והוא מקום המערכה, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד גבול האמה היה גבוה זרת אחד ופירוש גבולה מסגרת כמו שתרגם יונתן גדנפא, ואומרו וזה גב המזבח רוצה לומר זה שסיפר הוא גב המזבח היותר גבוה שבו שהוא מקום המערכה לפיכך קראו גב.