אברבנאל על יחזקאל מ:יא

וימד את רחב פתח השער וגומר עד ויוליכני דרך הדרום. השער הוא שם כולל אל המזוזות והאסקופות והפתחים שכל זה יחד קרוי שער, אמנם מה שפתוח בו שבאותו חללים נכנסין ויוצאין קרוי פתח ולכן אמר כאן שראה את האיש שהיה מודד את רוחב פתח השער והיה עשר אמות, ואמנם אורך השער היה י"ג אמות כי אורך השער הוא מן הסף החיצוני עד הסף הפנימי ורחבו הוא מסף אל סוף הנכחי אליו, והנה אמר למעלה שהסף החיצוני היה רחבו קנה אחד שהוא שש אמות ואותו הרוחב קורא עתה אורך בזכרו מדת השער מסף אל סף כי השיעור היתר והיותר גדול נקרא אורך, והנה ברוחב לא נכללו מדת הסיפים כי אינו אלא מה שהוא פתוח בשער אבל באורך נכלל מדות הסיפים שמדתם בין הפנימי והחיצוני י"ב אמות כי כל סף רחבו קנה א' שהוא שש אמות ובין סף אל סף אמה אחת הרי י"ג אמות שקרא כאן אורך השער, ואמנם קומת השער וגבהו כפי זה הפי' לא נזכר בכתוב זהו דרך הרד"ק בפירוש הפסוק הזה. ורש"י פירש אורך השער חלל אולם השער מן הצפון לדרום י"ג אמה עשר כנגד חלל הפתח ואמה וחצי מכאן ואמה וחצי מכאן הרי י"ג, אבל יקשה לרש"י שיהיה האורך והרוחב כולו דבר אחד, וכתב על זה שאין לתמוה מאשר אצל הפתח קורא אותו רוחב ואצל חלל האולם קורא אותו אורך כי הנה הפתח גבהו הוא ארכו ורחבו הוא מסף אל סף האמנם האולם לפי שנמשך בליטת חללו מן המזרח למערב פחות ממדת חללו מן הצפון לדרום קורא את המדה היותר גדולה אורך, והאולם על פני היכל הבית עשרים ארכו על פני רוחב הבית נמצא מן הצפון לדרום קרוי להיכל רוחב ולאולם אורך לפי שההיכל מדתו ממזרח למערב יתירה על מצפון לדרום ובאולם בחלוף זה שמדה היתרה קרויה אורך וזהו היותר נכון.