אברבנאל על יחזקאל ד:ז

ואמנם אומרו אחר זה ואל מצור ירושלם תכין פניך הוא כאילו אמר אל תתמה מהחרבן אשר אני מביא על בני יהודה וירושלם מפני כובד עונותיהם הביטה וראה וחשוב בלבך בשכבך על לבך כמה מהעונש נתחייבו בני ישראל במצרים ארבע מאות ושלשים שנה מפני מכירת יוסף שהיה חטא אחד ובלתי חמור ועם זה תכין פניך אל מצור ירושלם אשר ידעת כמה ע"ז גלוי עריות שפיכות דמים נעשו בה האם אין ראוי שתבא עליה המצור והחרבן אשר אני מראה אותך, הנה באמת כשתחשוב בזה לא תתרעם ממשפטי אבל תהיה זרועך חשופה כאדם הנלחם עליה ונבאת עליה מה שראוי להיות בה כפי חטאתיה. זהו האופן הראשון מפירוש הפסוקים האלה לפני.

והאופן השני מהפירוש הוא שהעון הנזכר בפרשה הזאת הוא רמז לפשעים ולעונות ולחטאי' שהיו בבני יהודה וירושלם, ובעבור שהיה הנביא דואג ועצב על הרעה החרבן והגלות שהיה עתיד לבא עליה כמו שראה מחקוי הלבנה לכן צוהו השם שישכב על צדו השמאלי הקרוב ללב וישים על לבו את עון בית ישראל רוצה לומר העונות והפשעים שהיו בתוך בני ישראל אשר בערי יהודה וירושלם, וידוע שמעת שנחלקו מלכיות מלכו מבית יהודה מרחבעם עד חרבן ירושלם שלש מאות ותשעים שנה כמו שתראה משנות מלכי יהודה, כי עם היות שעולים כולם אל מספר שלש מאות ותשעים ושלשה שנה הנה היו שלשת השנים למקוטעות ונשארו אם כן מימות שלמה והמלכת רחבעם בנו עד החרבן שלש מאות ותשעים שנה בדיוק כפי עדות הכתובים, ולכן צוה לנביא שישים על לבו כמה מהשנים חטאו ופשעו בית ישראל שהם מלכות יהודה וירושלם באלהיה', ושימנה וישא את עונם כמו שפירשתי מספר הימים אשר ישכב עליו וכאילו יסבול הנביא בשכבו על לבו צער ויסורין מנין ימים כמספר השנים אשר סבל הקדוש ברוך הוא עונותיהם ופשעיהם, וכדי להקל עליו הצער נתן לו את שני עונם למספר ימים שהם שלש מאות ותשעים יום כאילו אמר לו תסבול אתה כזה צע' בימים כצער שאני קבלתי מהם בשנים, ואומרו ע"ז ונשאת את עון בית ישראל נראה לי לפרשו כפי הפירוש הזה בתמיהה כאומר האם תוכל לנשוא ולסבול את עונות בית ישראל כל הימים האלה כמו שסבלתי אני כל השנים ההם, ויהיה תשא ונשאת מלשון אני אשא ואני אסבול (ישעיה מו, ד) וצוהו עוד וכלית את אלה רוצה לומר כאשר תכלה את שלש מאות ותשעים יום על הצד השמאלי תשכב עוד על צדך הימני ועוד תשוב תראה תועבות גדולות והם מעוון בית יהודה ארבעים יום, ואחשוב שרמז בזה אל מלכות שלמה שהוא היה ראש בית יהודה והוא מלך כמו שנזכר בכתוב ארבעים שנה, וידוע שבתחלת מלכותו נשא את בת פרע' והיה נותן מקום לנשיו לעבוד אלוהיהן בירושלם עיר הקדש עד שלעת זקנתו נשיו הטו את לבבו, ועל זה אמר כאן ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה וגומר, וכאשר תחשוב בלבך כל הזמן הרב הזה שחטאו בני ישראל ובית יהודה מלכם אל האלקים בירושלם אל מצור ירושלם תכין פניך ותראה שבדין ובמשפט הוא וחשוף זרועך להלחם עליה כמוני ונבאת עליה כל הייעודים הרעים אשר הודעתיך, ואין לאומר שיאמר שהיו רבים ממלכי יהודה טובים וישרים בלבותם ואיך יכנסו שנות מלכותם בכלל שנות העונות, כי הנה עם היות המלכים ההם טובים יראי השם וחושבי שמו הנה עם בני ישראל לא היו כן הלא תרא' מה שכתוב באסא שהי' חסיד עליון והבמות לא סרו רק לבב אסא היה שלם עם השם כל ימיו כי לבו היה שלם אבל לא לב עמו, וכן ביהושפט כתוב וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני השם אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות (מלכים א' כג, מג - מד), וכן יואש אמר הכתוב עליו ויעש יהואש הישר בעיני השם כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מלכים ב' יב, ג) כי באותם הימים עשה הישר אבל לא אח"כ כי במצותו נהרג זכריה הנביא בבית ה', ואמנם חזקיהו צדיק גמור היה אבל בימיו נגזרה גזרה על חרבן הבית והוא המורה שדורו לא היה נקי מעון, ואמנם יאשיהו שהעיד הכתוב עליו וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל השם בכל לבבו ובכל נפשו (שם כג, כה) כבר גילה ירמיהו הנביא שלא היה דורו כן שנאמר ויאמר אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משובת ישראל הלכה היא על כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם (ירמיה ג, ו), ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב (שם ז) ולא שבה, וכל זה ממה שיעיד שכל השנים ההמה למלכי יהודה היו שני העונות. הנה התבארו הפסוקים האלה בכל אחד משני אופני הפירוש שזכרתי. והותרו כפי כל אחד מהם השאלה הרביעית והשאלה החמישית: