אברבנאל על יחזקאל לט:ט

וזכר שיהיו חללי האומות כל כך במלחמה ההיא כמות כלי מלחמתם שישארו שם כל כך עצום ומופלג עד שיצאו בני ישראל מעריהם אל השדה אשר שם שהיה המלחמה לקחת חנית וחצים להדליק בהם את האש במקום עצים והוא אמרו ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה רוצה לומר ובמגן וצנה וכן בקשת ובחצים ובמקל יד שהם העצים שמשליכין אותן מצד אל צד להכות בהם בני אדם עם הברזל אשר בסופם וברומח שהם יותר גדולות מהמקל יד ובכלי המלחמה ההם יבערו בהם אש שבע שנים, (י) באופן שלא יצטרכו לשאת עצים מן השדה ולחוטבם מהיער לפי שבאותם כלי נשק יבערו את האש, ומלבד זה בני ישראל הנזכרים ישוללו את שולליהם רוצה לומר אותם האומות שהיו בזמן הגלות והחרבן שוללים את ישראל ובוזזים ארצם יבוזו ישראל אותם עתה ובזה יתעשרו עושר רב.