אברבנאל על יחזקאל לז:טו

הנבואה השבעה עשר תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר עד ויהי דבר ה' וגומר בן אדם שים פניך אל גוג והוא פרשה אחת בלבד. ויש לשאול בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו כי הנה במלכות יהודה לא היה עמו כי אם שבט בנימין ואיך אמר אם כן ולבני ישראל חביריו גם שביהודה אמר ולבני ישראל חביריו ובאפרים אמר וכל בית ישראל חבריו ולמה לא אמר לשון שוה בכל אחד מהם.

השאלה השנית באומרו הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, והיא כי הנה מלכות יהודה היה יותר נכבד ממלכות ישראל ולכן בתחילת הנבואה הזאת קדם זכרון מלכות יהודה באומרו קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף וגומר, אמנם כשביאר ענין הנמשל קדם מלכות אפרים למלכות יהודה באומרו הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים וגומר ונתתי אותם עליו את עץ יהודה והיה לו להקדים בנמשל עץ יהודה כמו שהקדימו במשל.

השאלה השלישית באומרו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כי מה ענין אומרו ונתתי אותם עליו והיה ראוי שיאמר ונתתי עליו את עץ יהודה ומלת אותם במקום הזה אין ענין לה.

השאלה הרביעית באומרו אח"ז והיו העצים אשר תכתוב עליהם בידך לעיניהם כי הנה הפסוק הזה היה ראוי שיכתב למעלה קודם וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלא תגיד לנו מה אלה לך יען לא תפול השאלה ההיא אלא אם היו העצים לעיניהם.

השאלה החמישית מה ענין אומרו כה אמר ה' אלקים הנה אני לוקח את בני ישראל וגומר כי הנה ענין זה הוא עצמו מה שנאמר למעלה דבר אליהם כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף ושני המאמרים וכל אחד מהם הוא נמשל למשל העצים ולמה אם כן כפל ביאור הנמשל בבארו אותו שני פעמים.

השאלה השישית באומרו והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם כי הנה מושבותיהם אינם מכלל החטאים והגלולים ואינם מכלל האויבים לשיאמר שיושיעם ממושבותיהם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת: בנבואה הזאת היא ליעד ולהבטיח שבזמן קבוץ הגליות ותחיית המתים שזכר לא יהיו בישראל חילוק מלכיות ולא יהיו אלה מבית יהודה ואלה מבית ישראל ולא תהיה מריבה ולא קטטה ביניהם ובין מלכיהם אבל בהשגחת הש"י יתאחדו כל ישראל ויהיו כולם גוי אחד בארץ ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וימלוך עליהם תמיד מלך מזרע בית דוד וממשפחתו, וישבו על הארץ אשר נשבע השם לתת לאבותיהם המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם כי יהיו טהורים וקדושים לאלהים והם יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלקים, ולא יבאו עוד לגלות אחר כי יכרות להם השם ברית שלום נצחי לעד וירבה אותם במאד מאד, ויתן מקדשו בתוכם ושכינתו עליהם באופן שידעו הגוים כי הוא יתברך מקדש את ישראל בהיות מקדשו בתוכם לעולם.

ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר עד סוף הנבואה. ייעוד הנבואה הזאת הלא אם קטון הוא בעיניך המעיין ראש ייעודי ישראל הוא, וענינו כמו שזכרתי שאחרי שבנבואה הקודמת ביאר ענין תחיית המתים העתידה, (טז) בא להודיע בנבואה הזאת שקודם התחייה וסמוך אליה יהיה קיבוץ הגליות ויתאחדו מלכיות יהודה וישראל, ולפי שהאדם עץ השדה לקח לו בזה משל העצים שצוה לנביא קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו רוצה לומר שיכתוב על העץ ההוא שהוא עץ יהודה ובנימין ובני לוי שנלוו אליהם, ועל אלו שהיו ממלכות יהודה אמר ולבני ישראל חבריו וכתוב חברו וקרי חבריו וטעם הכתוב חברו לרמוז לבנימין שהוא היה השבט הנלוה ליהודה בכללותו מיום שנחלקו המלכויות, אמנם שגם כן נכנסו במלכות יהודה קצת מבני שמעון וגם קצת משאר השבטים שבחרבן שומרון ברחו ונכנסו במלכות יהודה לא השבטים בכללותם כי אם אנשים מהם לכן בקרי עשו חבריו, וצוה גם כן שיקח עץ אחד לכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו כי מפני שבחילוק המלכויות מלך ירבעם שהיה משבט אפרים לכן נתיחס המלכות כולו לאפרים, האמנם לפי שיעקב אבינו בברכותיו נתן הבכורה ליוסף וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח, כ) לכן אמר כאן ליוסף עץ אפרים כי עשה אב המלכות יוסף כי הוא הבכור ואפרים שבחר בו השם על אחיו, ולפי שהיה מלכות אפרים שאר שבטי ישראל בכללותם לכן אמר בו וכל בית ישראל חבריו אמנם יהודה שלא נטפלו אליו בשבטים בכללותם אלא אנשים מפוזרים מהם לא אמר בו וכל בית ישראל, גם כי היו במלכות אפרים עשרה שבטים ולכן אמר בו וכל בית ישראל אמנם במלכות יהודה שלא היו בו כי אם שני שבטים לא אמר בו וכל בית ישראל והותרה בזה השאלה הראשונה.