אברבנאל על יחזקאל כו:א

הנבואה השנים עשר תחילתה ויהי בעשתי עשה שנה באחד לחודש בן אדם יען אשר אמרה צור עד בשנה העשירית. ויש בה י"א פרשיו'. הא', ויהיה בעשתי עשרה שנה וגו'. הב', לכן כה אמר ה' אלקים הנני עליך צור. הג', כי כה אמר ה' אלקים הנני מביא אל צור. הד', כה אמר ה' אלקים אל צור. הה', כי כה אמר ה' אלקים בתתי אותך. הו', ואתה בן אדם שא על צור קינה. הז', בן אדם אמור לנגיד צור. הח', לכן כה אמר ה' אלקים יען תתך את לבבך. הט', בן אדם שא קינה על מלך צור. הי', בן אדם שים פניך אל צידון. הי"א, כה אמר ה' אלקים בקבצי את בית ישראל. וראיתי להעיר בפרשה הזאת ששת השאלות:

השאלה הראשונה היא מה היא צור שנזכרה כאן וכבר חשבו אנשים מבני עמנו שהיא המדינה ההוללה אשר באיטלי"א של יון הנקראת היום ויניסיא"ה והביאם אל זה מה שזכר ישעיהו ויחזקאל ג"כ מתוארי צור והיותה בנויה על הים, אבל הוא טעות מבואר לפי שהנביאים האלה נבאו על צור זה אלפים שנה אבל ויניסיא"ה כפי עדות דברי הימים אשר לה היתה התחלת בנינה לדייגים בכמו אלף שנים היום לא עוד והוא מה שיוכיח שהצור שנבאו הנביאים על חרבנה היתה קריה אחרת שקדמה לויניסיא"ה יותר מאלף שנים, אמנם בבראשית רבה פרשת ס"ב ובילמדנו על פסוק ויהי חושך אפלה ובפסיקתא על ויהי בחצי הלילה אמרו חז"ל אמר רבי אלעזר כל צור שכתוב במקרא מלא בצור המדינה הכתוב מדבר חסר ברומי הכתוב מדבר, ואין דעתי נוחה בזה שבירמיהו וביחזקאל בנבואה הזאת עצמה בהיותה אחת ומתדבקת תמצא צור פעמים מלא ופעמים חסר ויש לנו א"כ לחקור מה היא צור:

השאלה השנית אם החרבן שניבא ישעיהו על צור הוא עצמו זה שניבא עליו יחזקאל או אם הוא זולתו, וכבר חשבו המפרשים ששניהם אחד ואם היה הדבר כן יקשה מאד למה זכר ישעיהו בחרבנה דברים שלא זכר יחזקאל כי יחזקאל אמר שישחיתו חומותיה ויהרסו מגדליה ותהיה משטח חרמים בתוך הים וישעיהו לא זכר מזה דבר, גם ישעיהו אמר שחרבן צור יתמיד שבעים שנה ואחר כך תשוב לכבודה ולמעלתה ויחזקאל לא אמר כן אבל בהפך שנאמר לא תבנה עוד ואמר בתתי אותה עיר נחרבת כהערים אשר לא נושבו וגומר בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם השם אלקים ושאר המאמרים מורים על שקיעת צור ואיבודה בהחלט:

השאלה השלישית אם היו כל נבואות הגוים האלה מחרבנם ואיבודם על אשר שמחו מחרבן יהודה וירושלם למה זה לא נזכרו כולם כאחד רצופות זו אחר זו ואתה תמצא שבשנה התשיעית אחרי שניבא על חרבן ירושלם וערי יהודה ניבא מיד על חרבן עמון ומואב ואדום ופלשתים ואחר כך בשנת עשתי עשרה שנה באה לו נבואה על צור והוא התימה למה לא זכרו למעלה גם כן עם שאר האומות:

השאלה הרביעית אם היו אנשי צור וצידון פלשתים כמו שאמר יואל הנביא (יואל ד, ד) וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת, הנה אם כן כבר נכללו בנבואה שניבא למעלה על פלשתים בפרשת יען עשות פלשתים לנקמה ולמה אם כן יצא צור מן הכלל וניבא עליה מפני עצמה כמה נבואות בכאן וכן על צידון כיון שחרבנם כבר ניבא עליהם בכלל הפלשתים כמו שזכרתי:

השאלה החמישית למה נזכר חרבן צור קודם חרבן מצרים, והנה ירמיהו כשזכר חרבן האומות זכר מיד אחרי חרבן ירושלם את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו ואחר כך כל מלכי ארץ פלשתים ואחר כך את מואב ואת בני עמון ואחר כך את כל מלכי צור ואת כל מלכי צידון, ויחזקאל בספור כל חרבנם לא זכרם באותו סדר כי הוא זכר ראשונה אחרי חרבן ירושלם עמון ומואב ואדום ופלשתים ואחר זמן רב ניבא על צור ואחר כך ניבא על פרעה ועל מצרים ולמה שינה יחזקאל הסדר אשר זכר ירמיהו בקדימה והאיחור אם יהיה כפי הזמן שקרו הדברים:

השאלה השישית בכפל המאמרים שאמר הנביא על מפלת צור כי אחרי שאמר ושחתו חומות צור והרסו מגדליה וסחתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע משטח חרמים תהיה בתוך הים מה צורך לומר שנית בתתי אותה עיר נחרבת כערים אשר לי נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים וכן שאר הפסוקים, ומכלל זה שבא נבואה אחד על נגיד צור בן אדם אמור לנגיד צור ואחריה נבואה אחרת על מלך צור ואם הנגיד הוא המלך או המלך הוא הנגיד כדעת המפרשים למה באו שתי נבואות על המלך והיה די באחת מהן ולמה בפרשה הראשונה נזכר שם צר חסר בענין הנגיד ובנבואה האחרת נזכר שם צור מלא בענין המלך. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע לנביא שבעבור שצור עם היותה קרובה ושוכנת אצל ירושלם ואוהבת אותה שמחה בחרבנה בחושבה שכל הסוחרים והסחורות שהיו באים לירושלם ילכו אליה ותמלא צור מחרבנה של ירושלם, לכן הודיע השם לנביא שתי מפלות שתבואנה על צור האחת על ידי נבוכד נצר מלך בבל שיעלה עליה בעם רב ומלכים רבים וכפרי צור אשר בשדה יחרוב ויהרוג אנשיהם ויבא על צור ויבנה עליה דיק וישפוך סוללה ושאר כלי המלחמה ויכנס בעיר כבוא אדם בעיר מבוקעה אין חומה, וירמוס כל חוצותיו ויהרוג אנשיה וישלול שללה והן החומות יהרוס ובתי חמדתם יתוץ והאבנים והעצים והעפר ישליכו לתוך הים ותשאר כצחיח סלע שלא ישב אדם שם אבל לבד יהיה צור משטח חרמים לדייגים שישכנו שמה וישטחו רשיותם וחרמיהם ולא תעשה שם סחורה אחרת, והמפלה השנית הודיעו אחרי זאת שהיא יותר גדולה ממנה לאין שיעור והיתה על ידי אלכסנדרוס מוקדון, ושיכנס הים בצור וכל המדינה תשקע בים ועל זה ירעשו האיים וכל נשיאי הים וישומו על זה איך נאבדה העיר ההוללה הזאת שתשאר נחרבת כערים אשר לא נושבו מעולם ושיכסוה מי הים באופן שלא יהיה עוד במקומה יישוב, ובימים ההם תושע יהודה וישראל ישכון לבטח בארץ החיים, וצוה השם לנביא שישא על צור קינה מסחורותיה ועושרה ומהסוחרים והסחורות שיבאו אליה מאפסי ארץ והאניות והדוגיאות הבאות אליה, ואיך יקוננו עליה עתה כל תופשי משוט וכן המלחים וכן כל חובלי הים המנהיגים אותה, ואחר שהודיעו השם שתי המפלות העתידות לבא על צור הודיעו ענין המושל אם בזמן המפלה הראשונה שהיה עליהם נגיד ויגבה לבו בממשלתו בחכמתו בהנהגה והודיעו שיבואו עליו עריצי גוים שהם הכשדיים ויהרגוהו, ואם בזמן המפלה השנית שיעשה אלכסנדרוס מוקדון שאז יהיה מולך מלך על צור והגיד מחרבנו ושפלותו ושישוממו עליו הבלהות ולא יהיה עוד מלך על צור עד עולם. ואחרי שהשלים לנבאות על צור ניבא על צידון שתחרב ותשומם גם כן על ידי נבוכד נצר וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויהי בעשתי עשרה שנה וכו' עד כה אמר ה' אלקים לצור הלא מקול מפלתך. בשנת י"א שנה למלכות צדקיהו ולגלות המלך יהויכין באה הנבואה הזאת ליחזקאל ולא ביאר באיזה חדש היתה, אבל מאשר אמר באחד לחדש נראה שכמו שהיתה בשנת החרבן כך היתה בחדש החרבן עצמו שהוא חדש אב, ואז אמר השם לנביא (ב) יען אשר אמרה צור על ירושלם האח נשברה דלתות עמים וגומר וצור הנזכר בנבואה הזאת וכן בנבואת ישעיהו הוא היה קרוב ומצרן לארץ ישראל והיו שתי מדינות צור הגדולה המעטירה וצידון שהיתה כנגדה והים עובר בין שתיהן והם קרובות זו לזו ושכנות לארץ ישראל היו, וחירם היה מלך צור בימי דוד וכמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א' יד, א) וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית, וכן בספר מלכים (מלכים א' ה, טו) וישלח חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה וגם שלמה שלח לאמר לו (שם כ) כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות עצים כצידונים, ולהיות צור וצידון קרובות לירושלם אמר הנביא וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילי פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גומלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטובים הבאתם להיכליכם ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם, הנה התבאר שהיה צור סמוך לצידון ושניהם היו סמוכים לארץ ישראל עד שהיו גונבים הנערים הקטנים משם והיו מוכרים אותם ליוונים להרחיקם מגבולם או ששבו אותם בגולה והיו מוכרים אותם למרחוק, וצור זה נטבע בים וגם היום נראין יסודותיה ובניניה מרחוק והיא הנקראת אצל הנוצרים טיר"ו ואין צור אם כן לא רומי ולא ויניסיא"ה, הן אמת שיש בדעתי שהנה ויניסיא"ה כאשר נבנית בנוה בצלם ודמות צור שהיתה בתוך הים ולכן רוב הדברים שזכר הנביא בצור נמצאי' היום בויניסיא"ה, ואולי שמזרע אנשי צור היו המתחילים בבנין ויניסיא"ה לא שתהיה היא צור כי אם קריה רבתא שהיתה קרובה לירושלם ולכן כאשר ראתה חרבן ירושלם שמחה ואמרה האח כי בעבור שהיו כל סוחרי האומות באים לירושלם עם סחורותיהם מכל העמים חשבה צור שמפני חרבן ירושלם יבאו כל הסוחרים שהיו הולכים שמה לסחור בצור ותגדל בזה מעלתה ועושרה, ולכן אמרה האח שהוא לשון שמחה וגיל כמו שפירשתי למעלה ואמרה נשברה דלתות עמים שקראה ירושלם דלתות עמים מפני שהיו נכנסין ויוצאין בה הסחורות מכל העמים, ואמרה נסבה אלי רוצה לומר כל אותה סחורה שהיו מביאים ליורשלם תשוב ותתגלגל אלי כי כיון שירושלם נחרבה בהכרח כל הסוחרים שהיו באים שמה יבאו אצלי להיותי קרובה והוא אומרו גם כן אמלאה החרבה רוצה לומר תתמלא מדינתי כיון שירושלם נחרבה והותרה בזה השאלה הראשונה:

ואמנם אם היתה הנבואה שנבא ישעיהו על צור והנבואה הזאת שתיהן אחת ועלה סגנון אחד לשני נביאים בדבר הזה, נ"ל שאינו כן ושלא ניבא ישעיהו על אותו חרבן שניבא יחזקאל אבל ישעיהו ניבא שתבוא על צור השפלה ויעלו עליה שודדים והיה זה ע"י סנחריב כמ"ש שם (ישעיה כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אבל לא ניבא ישעיהו שתחרב ויפלו חומותיה ולא שיעלה הים עליה ולא אמר על צור שלא תבנה עוד כמו שאמר יחזקאל אלא שיבואו עליה שודדים ותחדל מעשות סחורותיה בכבוד ע' שנה בימי סנחריב שבלבל כל האומות, וידמה שלהיות צור שכנה לירושלם זכר הנביא שם שקרה לה מה שקרה לירושלם מהטלטול והגלות ע' שנה ושאחר כך תפקד צור ותשוב לקדמותה בכבודה וסחורותיה ותהיה באהבה עם ירושלם ואחשוב שהיה זה בימי חזקיהו, ומזה בלבד דיבר ישעיהו ולזה אמר שיהיה סחרה ואתננה קדש לה' כי כן היה צור בימי חזקיהו אוהבת לישראל וסחורותיה הולכות שמה והיו שולחים מצור מתנות לבית המקדש וכמ"ש ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. ולהיות הנבואה ההיא מישעיהו מתיחסת לימי חזקיהו על כן באה בספרו אחרי ספור שבנא ואליקים ואחרי פרשת הנה ה' בוקק הארץ ובולקה, אבל מפני שבחרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר שמחה ונתעלצה צור ולא זכרה ברית אחים ולא אהבת שכנות לכן נגזרה על צור ועל צידון באותו עון החרבן והמפלה שניבא עליה יחזקאל וזה ענין שתי הנבואות האלה. וכבר זכרתי זה בפירושי לספר ישעיהו והותרה בו השאלה השנית:

וראוי לדעת שלא נחרבו כל האומות האלה שזכר הנביא בזמן אחד ובבת אחת, אבל כפי מה שכתבו המספרים הקדמונים מהיוונים הנה נבוכד נצר כשיצא עם חילו מבבל ובא לכבוש את ירושלם והחריבה מיד קודם שובו לבבל כבש את עמון ומואב ואדום וארץ פלשתים אותה שהיתה קרובה לירושלם ועזה ואשקלון ובנותיהן וכן דמשק וקדר, ולכן זכר ירמיהו חרבנם אחר חרבן ירושלם ולא זכר שם צור וצידון לפי שנחרבו אחר כך, אלא אלו שזכרו שני הנביאים מיד אחר החרבן כי כולם פחד קראם ורעדה מחרבן ירושלם ולכן כאשר שלח אליהם נבוכד נצר את שרי חייליו מיד נכנעו לפניו ונכבשו לו וקבלו עול מלכותו כרצונו ואז שב אל בבל, ואחר ימים יצא פעם שנית ובא על צור וכבש אותו ושלל שללה ושחת חומותיה והרס מגדלי' וכן לצידון, ובעבור זה נכתבו בדברי הנביא יחזקאל נבואות עמון ומואב ואדום ופלשתים מיד סמוך אחרי יעודי חרבן ירושלם, אמנם מפלת צור נבואותו נכתבה אח"כ בעשתי עשרה שנה לפי שאז נעשתה והיו אם כן בזה סדר הנבואות כפי זמני המעשים שנעשו, והותרה בזה השאלה הג':

ואמנם בהיתר השאלה הד' אומר שעם היות צור וצידון גלילות פלשת כמו שאמר הנביא יואל (יואל ד, ד) לא היו יושביה מכלל הפלשתים שזכר הנביא כי הארץ של צור וצידון היו מגלילות פלשת באמרנו שאיטליא היא מגלילות יון, אבל לא היו אנשי צור וצידון פלשתים כמו שאין אנשי איטליא יוונים כי הנה אנשי צידון נקראו צידונים לא פלשתים וכן קראם שלמה כששלח אל חירם כמו שזכרתי למעלה, וכן אנשי צור לא נקראו בשום מקום פלשתים כי אם יושבי צור וכמו שאמר המשורר (תהלים פג, ו - ח) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו אהלי אדום וישמעלים וגומר גבול ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור, ומפני זה זכר הנביא למעלה נבואת פלשתים שהחריבם מלך בבל אבל מפני שלא נכללו בזה צור וצידון כי הם לא היו פלשתים, לכן ניבא נבואה בפני עצמה על צור וכן על צידון וכן עשה ירמיהו שלא כלל צור וצידון עם הפלשתים אבל זכרם בפני עצמם, גם שלמעלת צור היה ראוי לזכרה בפרט, והותרה בזה השאלה הד'.

ואמנם למה ניבא על צור ראשונה ואח"כ על פרעה ועל מצרים, הנה היה זה לפי שצור נחרבה ראשונה וכן צידון ואח"כ היה חרבן מצרים, וכן תראה שאח"ז נאמר בן אדם נבכוד נצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה שעבד עליה, לכן כה אמר ה' אלקים הנני נותן לנבוכדנצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו, הנה התבאר שבראשונה נחרבה צור ואחריה נחרבה מצרים ולכן אמר שהיה לו שלל מצרים שכר על העבודה שעבד בצור עם היות שניבא ראשונה על מפלת מצרים בשנה העשירית כמו שיתבאר. והנה ירמיהו בזכרון חרבן האומות לא שמר סדר החרבנות כמו שנעשו כי היתה כוונתו בלבד להודיע האומות אשר יכבוש מלך בבל ואין מוקדם ומאוחר בזכרונם, אבל ליחזקאל באו הנבואות כפי סדר הזמנים שנעשו בהם הדברים ולכן זכר מפלת צור קודם מצרים, והותרה בזה השאלה הה':

ואחרי שהתבאר כל זה נבוא לפי' הפסוקים, ואומר וכבר הייתי מפרש כל הפרשיות האלה שנאמרו על צור במפלה והחרבן שהחריבה מלך בבל אבל נרתעתי לאחור לפי שראיתי עדות המספרים הקדומים מהיונים והלטינוש שכתבו בעניני אלכסנדרוס מוקדון וקיימו וקבלו שאחרי שהחריב נבוכדנצר את צור נתישבה שנית לא על שפת הים כמו שהיתה מקדם אבל שבנו אותה בתוך הים כמו שהיא היום ויניסיאה מפני פחד מלך בבל שיבא עליהם ברכב ובפרשים כאשר בא נבוכד נצר, ושאחר כך בא עליה אלכסנדרוס מקודון ונתעכב ימים רבים מלכובשה מפני הים אשר היתה בתוכו ושעכ"פ כבש אותה ועשה בה פרצות באופן שנכנס הים בה ושטפה ונטבעה כולה בים ולכן לא יכלה להתישב עוד ביישוב ההוא, והיתה אם כן שתי פעמים נחרבת א' ע"י נבוכד נצר וא' ע"י אלכסנדרוס מוקדון, ועל הסוד הזה ראיתי לפרש הפרשיות האלה שכבר ידעת מדברי הנביאים וסדרי נבואותיהם שפעמים רבות תבוא הנבואה להודיע לנביא דבר אחת ונמשכה אליו להודיע הודעה אחרת שהיא ממינה, הלא תראה כמה פעמים באה לירמיהו הנבואה על חרבן בית ראשון ונמשכו הדברים להודיעו בה גם כן חרבן בית שני, וכן באה פעמים לבאר פקידת בית שני ונמשכה לבאר אחריה הגאולה העתידה וכמו שבארתי למעלה בנבואת אדום, וכן הענין בצור שהפרשיות האלה שבאו על צור כולם אין ראוי שיובנו על המפלה שנפלו ביד נבוכד נצר אלא ששתי פעמים נחרבה צור אחת ע"י נבוכד נצר מלך בבל ולא היה חרבן כולל החלטי, (ג) ועליו אמר הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים שהוא נבוכד נצר וחייליו, ודימה אותו בהעלות הים לגליו שבזמן הסערה יעלו גלי הים למעלה כן יעלו הכשדיים על צור, (ד) וישחתו חומותיו ויהרסו מגדליו לא שיהרוס כל החומות לארץ אבל שישחיתם ויהרוס קצת המגדלים, ולפי שהיה צור נבנית על שפת הים לכן כשנהרסו המגדלים נפל העפר מהם לים ועל זה אמר וסיחתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע רוצה לומר למקום גבוה מסלע שהוא הנקרא צחיח כי מפני שאין שם תבואה יקרא כן צחיח כלומר מקום יבש מלשון שכנו צחיחה (תהלים סח, ז), והענין שתשאר צור בארץ כתל אבנים גבוה ותלול חרב, (ה) ואמר משטח חרמים תהיה בתוך הים להגיד שמפני חרבנה לא ישארו בה סוחרים וסחורות אלא דייגים שישטחו שם רשתותיהם לפי שהיא היתה על שפת הים מקום מוכן לצוד הדגים והיתה לבז לגוים שהם הכשדיים, (ו) ובנותיה אשר בשדה שהם הכפרים בחרב תהרגנה רוצה לומר אנשיהם וידעו כי אני ה' אלקי ישראל ונוקם נקמתם מצור.