אברבנאל על יחזקאל כד:ו

ולכן ביאר מיד לנביא כללות הנמשל באומרו אוי עיר הדמים והיא ירושלם שהיא הסיר אשר חלאתה רוצה לומר עונותיה ופשעיה כי חלאתה פירושו זוהמתה כי מפני שהיה דרך בני אדם להעביר את הזוהמא מן הקדירה אמר שזאת לא היתה כן כי חלאתה וזוהמתה נשארה בה לא יצאה ממנה, והוא רמז לעוונותיה ופשעיה שלא שבה מהם אל אלקיה, ואומרו לנתחיה לנתחיה הוציאה רוצה לומר שלא הוציאו ממנה הנתחים בבת אחת כולם אלא נתחים אחר נתחים הוציאו ממנה רומז שלא גלו כל יושבי ירושלם בבת אחת כי קצתם גלו עם יהויקים ואחר כך קצתם גלו עם יהויכין ושאריתם גלו אחר כך עם צדקיהו וזהו לנתחיה לנתחיה הוציאה, לא נפל עליה גורל איזה נתח יצא תחלה אלא כמו שנזדמן יצאו קצתם קצתם אשר לחרב לחרב ואשר לדבר לדבר ואשר לשבי לשבי, (ז) והיה זה לפי שדמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו רוצה לומר שהדם שהיו שופכים בתוך ירושלם לא היה בסתר והעלם אלא בנגלה כאילו היה הדם ההוא ששפכו על צחיח הסלע שלא יוכל להתכסות כאילו שמתהו ירושלם על צחיח סלע לעין כל כי לא שפכוהו על הארץ לכסות עליו עפר אבל הוא מגולה ונראה, (ח) כדי שיזכור תמיד כי להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות וגם זה משל למה שיעשה האדם לזכירתו שישים הדבר לנגד עיניו כדי שיראהו תמיד ולא ישכחהו, וחכמים זכרונם לברכה (גיטין נז, ב) אמרו כי על דם זכריה נאמר זה שראהו רב טבחים רותח והרג עליו אלפים ורבבות, (ט) לכן כה אמר השם אלקים אוי עיר הדמים וגם אני אגדיל המדורה רוצה לומר אוי לך עיר הדמים מפאת מעשיך שהמה יחריבוך וגם אני שהייתי מרחם עליך בימים הראשונים אגדיל המדורה תחת הסיר, (י) וארבה העצים ואדליק האש והוא כולו משל להפלגת הנקמה כדי שיתום הבשר אשר בתוך הסיר והרקח המרקחה שהם הבשמים שמכניסים בקדרה בהיותה מבושלת והעצמות יחרו רוצה לומר שהעצמות שבתוך הסיר מרוב המדורה יוחרו ויושחרו.