אברבנאל על יחזקאל כג:יא

ותרא אחותה אהליבה עתה יספר מרשעת אהליבה ירושלם שראתה כל אשר קרה לאהלה אחותה ולא לקחה מוסר וזהו ותשחת עגבתה ממנה רוצה לומר העגבה והחשק בזנות השחיתה בה יותר מבאהלה, וכפל הענין במלות שונות ואת תזנותיה מזנוני אחותך רוצה לומר ותשחת תזנותיך מזנוני אחותך, והענין שירושלם דבקה בע"ז יותר משומרון וכן אמר ירמיהו (ירמיה ג, יא) צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה, (יב) אל בני אשור עגבה רוצה לומר שחשקה בבני אשור כאהלה, והענין לבטוח בם וכן לעבוד את אלהיהם וללמוד ממעשיהם כמו שראינו (מלכים ב' טז, ז) ששלח אחז מלך יהודה אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה עלי והושיעני ולקח דמות המזבח מדמשק ואמר כי אלהי מלכי ארם הם עוזרים אותם להם אזבח ויעזרוני, (יג) וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן רוצה לומר לאהלה ולאהליבה, (יד) ועוד הוסיפה אהליבה בתזנותיה שראתה לחקוק ולצייר אנשים בקיר והם צלמי כשדיים חקוקים בששר, ומצויירים (טו) כאילו היו חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם, וטבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים שהם טבולים בצבע כמו ויטבלו את הכתונת (בראשית לז, לא) כי היו בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים היו עודפין ותולין להם מאחוריהם ולכן אמר סרוחי טבולים בראשיהם כלומר העודפים הטבולים צבועים בראשיהם וסרוחים הוא מלשון וסרח העודף (שמות כו, יב), ומראה שלישים כולם כלומר שרים כמו ושלישים על כולו (שם יד, ז), זה היה דמות בני בבל הכשדיים וזה היה מנהג ארץ מולדתם, ולאהבת אהליבה אותם ראתה ורצתה לחקוק ולצייר אותם על הקיר שלהם (טז) ותעגב ותחשק עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה לקראם לבוא עליה, (יז) ויבואו אליה בני בבל למשכב דודים רוצה לומר לזנות ויטמאו אותה בתזנותם ותקע נפשה מהם והוא כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) שענינו הסרת הדבר ממקומו רוצה לומר וסרה נפשה ממקומה מהם כלומר בסבתם ומפני אהבתם והמשל בכל זה הוא שבני יהודה נטו אחרי אלהי אשור לעבדם ולהתחבר אל מלך אשור באהבה וחבה עד שהיו מציירים בכותלי ביתם האשורים ויפיים והעלתם וכמעשה אחז אשר זכרתי.