אברבנאל על יחזקאל כא:לד

ואמנם אומרו בחזות לך שוא בקסם לך כזב רוצה לומר בעבור שהיו לבני עמון חוזים וקוסמים שהיו חוזים להם שוא וקוסמים להם כזב לאמר שלא תגיעם חרב מלך בבל לכן מפני זה צוה השם לתת אותך רבת בני עמון אל צוארי חללי רשעים רוצה לומר לתתם עמהם והם פושעי ישראל אשר בא יומם והגיע עת רעתם בעת עון קץ רוצה לומר בעת עונם שסבב קצם, (לה) ובדרך תימה אמר השב אל תערה רוצה לומר האשיב את החרב ההיא אל תערה שלא תהרוג עוד באמת לא יהיה כן אבל בהפך שבמקום אשר נבראת בארץ מכורותיך רוצה לומר מגורותיך אשפוט אותך, (לו) ושם אשפוך עליך זעמי ובאש עברתי אפיח עליך, ומלת אפיח הוא מענין נופח באש פחם, ונתתיך ביד אנשים בוערים רוצה לומר מבערים את האש חרשי משחית כלומר חרשים ואומנים בכלי מלאכת השחתה, (לז) לאש תהיה לאכלה שהוא רמז להריגה עצומה שיעשו בהם הכשדיים שקרא בוערים אנשי משחית, ואמנם אמרו דמך יהיה בתוך הארץ וכן אמר למעלה במקום אשר נבראת בארץ מכורותיך אשפוט אותך הוא להגיד שבני עמון לא ילכו בגלות כמו שהלכו בני יהודה שבתוך ארצם ומקומם שם תהיה הריגתם, וזהו דמך יהיה בתוך הארץ באופן שלא תזכרי ר"ל שלא ינקם עוד דמך, והרד"ק פירש דמך יהיה בתוך הארץ הפך ארץ אל תכסי דמי, ומה שפירשתי הוא היותר נכון.