אברבנאל על יחזקאל כ:יג

וימרו בי בית ישראל במדבר עד לכן דבר את בני ישראל. עתה יספר עונותיהם ומריים במדבר ואמר בחקותי לא הלכו על מה שעשו במרה כמו שכתוב שם שם לו חק ומשפט (שמות טו, כה), ואת משפטי מאסו הוא על כלל המצות ומכללם העגל שעשו בחורב, ואמר ואת שבתותי חללו מאד לפי ששבת ראשונה חללו את השבת שיצאו מן העם ללקוט המן ולא מצאו וכמו שאמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי (שם טז, כח), ומפני עונות המדבר בתבערה ובמסה ובקברות התאוה אמר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם, (יד) ומפני שלא יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם סלח לעוונם ועשה למען שמו לבלתי החל לעיני הגוים, (טו) ואמר וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ על עון המרגלים שבעבורו נגזרה עליהם גזרה שלא יבאו לארץ הטובה זבת חלב ודבש שהיא היתה צבי ויופי לכל הארצות, (טז) ויען במשפטי מאסו ושבתותי חללו פעמים רבות ולא שבו מדרכם הרעה אבל תמיד אחרי גלוליהם לבם הולך לכן נשבעתי לבלתי הביאם על הארץ, ויותר מהעונש הזה היו חייבים (יז) אלא שחסה עיני עליהם משחתם ולכן לא עשיתי אותם כלה במדבר אבל גזרתי עליהם שלא יבאו לארץ, (יח) והזהרתי את הבנים שנשארו מהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמורו רוצה לומר אל תלכו באותם החקים והמשפטים שהם היו הולכים בחייהם, (יט) אבל בחקותי לכו ואת משפטי שמרו (כ) ואת שבתותי קדשו לא חקיהם ומשפטיהם ושבתותיהם, (כא) אבל עם כל זה לא נזהרו הבנים לא ממה שראו מעונש אבותיהם ולא ממה שצויתי להם כי מרו בי הבנים כמו שזכר, וידמה שהיה זה בנצמדים לבעל פעור ובקרח ועדתו ומפני זה אמרה שורת הדין לפניו יתברך לכלות אפו עליהם במדבר, (כב) אבל חמל מדת רחמים עליהם והשיב ידו מבלע למען שמו הגדול כדי שלא יהיה מחולל לעיני הגוים והם המצריים והכנעניים אשר הוצאתי אותם לעיניהם ממצרים, הנה אם כן ענין הבנים במדבר היה על אותם העונות שעשו אחרי המרגלים, והותרה בזה השאלה השנית.