אברבנאל על יחזקאל יב:ה

עוד צוהו שיעשה מעשה שלישי והוא אומרו לעיניהם חתר לך בקיר רוצה לומר שלא יצא מביתו בפתח הבית אבל יחתור בקיר ביתו ויעשה שם חור ויצא בו ולעיני כל אדם יצא הנביא באותו חור, (ו) ויוליך על כתפו את כליו ויעשה זה כאילו הוא בסתר בעלטה ופניו מכוסים כאיש בוש ונכלם מיציאתו, ויהיה זה רמז ומשל לצדקיה מלך יהודה שיצא מירושלם לילה בורח מהכשדיים כמו שכתבו ויברחו ויצאו לילה מן העיר (ירמיה לט, ד), ולכן אמר על כלל המעשים האלה כי מופת נתתיך לבית ישראל רוצה לומר שמעשיך יהיו משל לבית ישראל וליושבי ירושלם ולמלכם, (ז) ועשה הנביא כאשר צוהו בהוצאת כליו בכלי גולה ובחתירתו בקיר ויציאתו שמה בערב בעלטה רוצה לומר בחשך, ונראה שעם היות שעשה הנביא כל המעשים ההמה הנה בני דורו הרואים אותם לא שאלו מה המה אלה, (ח) ולכן באהו דבר השם בבקר רוצה לומר אחר המעשים ואמר (ט) בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עושה רוצה לומר הלא ראית שהאנשים החטאים ההמה בנפשותם לא שאלו ולא אמרו אליך מה אתה עושה, וכיון שאינם שואלים אליך דבר (י) אמור אתה מעצמך אליהם פתרון ונמשל כל המעשי' האלה והוא אומרו הנשיא המשא הזה בירושלם רוצה לומר על הנשיא שהוא המלך צדקיהו היתה המשא והנבואה הזאת למה שיקרהו בירושלם, וכן לכל בית ישראל שהם יושבי ירושלם אשר המה בתוכם רוצה לומר אשר המלך והשרים הם בתוכם בירושלם (יא) אמור אני מופתכם רוצה לומר כל מעשי הם משל עליכם ירמוז ליושבי ירושלם ולמלך כי כאשר עשיתי אני ברצוני במעשים האלה כן יעשה לכם בהכרח על ידי האויבים שבגולה בשבי ילכו יושבי ירושלם, ובא הכתוב פעם לנוכח פעם לנסתר כי כן דרך דברי הנביאים.