אברבנאל על יחזקאל יא:כב

וזכר הנביא שבהשלמת הדברים האלה ראה בנבואתו שהיו הכרובים נושאים את כנפיהם רוצה לומר שמלאכי עליון עזבו שמירת ישראל והאופנים לעומתם שגם כן הגרמים השמימיים סלקו השפעתם והטבתם מעל ישראל וכבוד אלהי ישראל ושכינתו נסתלק גם כן מביניהם והיה עליהם מלמעלה רוצה לומר על האופני' ועל הכרובים כי שב אל מקומו השמים ונעלה מעל הארץ, (כג) ולכן עלה כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על הארץ אשר מקדם לעיר שהוא הר הזתים, כי הנה כבר נסעה מבית ה' אל תוך העיר ואם לא נזכר ומתוך העיר נסעה שכינה אל הר הזתים, והנביא בראותו סוף הדבר ותכלית המראה שהיה לחרבן יהודה ושריפת ירושלם ובית ה' (כד) נשאהו רוח נבואתו ויביאהו כשדימה אל הגולה, אבל לא היתה ביאתו שמה בהקיץ ובפעל כי הוא שמה היה עומד תמיד אלא כמו שבמראה הנבואה נדמה לו שבא אל ירושלם ככה עתה בסופה נדמה לו שבא ירושלם לבבל והוא אומרו ורוח נשאתי ותבואני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלקים רוצה לומר שהכל היה במראה הנבואה ושאז נסתלקה ממנו הנבואה ההיא והוא אומרו ויעל מעלי המראה אשר ראיתי.

ואומרו ואדבר אל הגולה את כל דברי ה' אשר הראני כתב ה"ר דוד קמחי שרמז אל כל מה שנזכר למעלה מתחלת הספר ועד כאן מדבר המגלה ובואו אל הגולה תל אביב ושבתו שם משמים שבעת ימים וצאתו אל הבקעה וקחת הלבנה וחקויה ושכיבתו על צדו הימני והשמאלי ודבר העבותים ודבר חטין ושעורים וחרב חדה ודברי התוכחה ובואו לירושלם ושובו לבבל, הכל אמר להם ועל הכל אמר את כל דברי ה' אשר הראני, ולי נראה שלא אמר זה אלא על המראה אשר ראה בשנה השישית כי מה שראה קודם לכן ימים רבים כבר אמרו להם: