אברבנאל על יחזקאל א:כח

כמראה הקשת אשר יראה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר. וכתב הרב פרק שבעה חלק שלישי חומר הקשת המתואר הנזכר ואמתתו ידוע וזה נפלא בדמוי ובהשלמה מאד והוא בלא ספק בכח נבואה והבינהו עד כאן, ודעת המפרשים בכונת הרב הוא שאומרו על הכנת נפש הנביא להנבא מבין שאר השכלים, ושכמו שהענן הזך ביום הגשם מבין שאר העננים בהכנתו תקבל זה הרושם מהשמש מה שלא יקבלו שאר העננים כן נפש הנביא להכנתה בהשכילה פרטי הנמצאות חודשה בה הכנה לקבל רושם הנבדל ולהבדק בו, וזהו ענין הנבואה והוא הדמוי הנפלא וההמשל החזק שעשה הנביא להמשיל ענין הנבואה, ואם זהו דעת כהרב וכוונתו הוא באמת רחוק מהיושר השכלי לפי שהנביא היה כאן בספור מה שהשיג בנבואתו ומה שראה במראה, ולא היה ענינו לבאר איך תבוא הנבואה לנביאים ואינו מצורך דבריו ולא מהמשך הענין, ועוד כ"א היה הדמוי וההמשל הזה איך תקבל נפש הנביא שפע השכל הנבדל איך יאמר הכתוב כן מראה הנוגה סביב והיה ראוי שיאמר כן מראה הנבואה או כן מראה נפש הנביא בהדבק', לא שיאמר כן מראה הנוגה סביב כי הנוגה אינו נפש הנביא ולא נבואתו, ועוד אומרו הוא מראה דמות כבוד ה' כי זה על הדבר הנראה אליו נאמר לא על הכנת נפש הנביא, והנה כבוד ה' אם יסבור הרב שהוא עולם השכלים איך יאמר הכתוב שהוא כמראה הקשת כי אותו הדמוי אינו לכבוד ה' כ"א לנפש הנביא בהדבק' בו, ואתה תראה בדברי הרב פרק ארבעה וששים חלק ראשון בשתוף כבוד ה' שכתב שפעמים רוצה בו האור הנברא אשר ישכינהו השם במקום על צד המופת להגדלה ופעמים רוצה בו עצמו ואמתתו ית' ופעמים רוצה בכבוד הגדלת האנשי' כולם את השם וכו', ולא זכר שמה שיאמר כבוד ה' על הנבואה שיזכה הנביא אליה, כ"ש באומרו כן מראה הנוגה הוא מראה דמות כבוד ה' הביא שני דמויים זה אחר זה מראה הנוגה ומראה דמות כבוד ה' וזה על דבר נמצא נאמר לא על הנבואה, והראיה על זה אומרו וארא ואפול על פני ואשמע קול מדבר שהוא היוצא מכל מה שראה.

וכפי דרכי נראה אלי שלא בא משל מראה הקשת להמשיל ולדמות החשמל אשר זכר אלא להמשיל הנוגה שראה בחלק התחתון, וכה"א בפי' כן מראה הנוגה סביב שעליו היה ההמשל והדמוי לא בדבר אחר, וצדקו דברי הרב המורה שמראה דמות כבוד ה' אינו ה', וענין הכתוב הזה כי מפני שזכר שראה השפע הנמשך ממנו יתברך על הנמצאות כולם שנרמז באש ושהקרוב אליו באותו שפע הוא הנוגה שהוא אור המלאכים הרוחניים למדרגותיהם, והיה שכבר יקרה ע"ז ספק והוא איך יתכן שמה אל יתברך שהוא א' פשוט מכל צד יושפעו נמצאים ממדרגות מתחלפות אם בנוגה שהוא השכלים, כי השכל שהוא העלול הראשון יניע גלגל הככבים הקיימים ושכל הפועל לא יניע גלגל כלל אבל ישפיע הצורות בחומרים השפלי', וכן בגרמים השמימיים חלופים עצומים ובשפלים ג"כ ואיך שפע א' מתדמה יהיה סבה שומרת ומתמדת הנמצאים המתחלפים האלה, ולהשיב על הספק הזה אמר כמראה הקשת וגומר רוצה לומר אין להפלא מהפועל האלקי שומר העולם בכל א' מחלקיו איך ישפיע בהיותו אחד מכל צד בשפע מתמיד ושומר השכלים והגלגלים והדברים השפלים כולם בשפע א', כי הוא כענין הקשת שיש בו ג' גוונים או ד' וכמו שזכרה פילוסוף בספר האותו' והם מתחדשים שם מהכאת ניצוץ השמש בענן הלח וכפי עובי חלק הענן או דקותו כן יתרשם הגוון בו, ויעשה השמש א"כ בהיותו א' בהשפעתו גוונים מתחלפים כפי המקבלים כן מראה הנוגה סביב החשמל שהשפע היוצא ממנו יתחלף במקבלים עם היות הפועל אחד:

ואמנם אומרו הוא מראה דמות כבוד ה' ענינו אצלי שאותו האש והנוגה אשר ראה בחלק התחתון ממראה מתניו ולמטה היה דומה במראה את כבוד ה' שם שנראה בהר סיני כמ"ש ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כד, יז), כי האש שנראה שם לעיניהם ע"ד הפלא היה רמז לכתות של מלאכים שהיו באותו מעמד וכמ"ש ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו (דברים לג, ב), ולכן נאמר כאן שהיה האש והנוגה הזה כמראה כבוד ה' שנראה בהר סיני לפי ששניהם לענין א' יכוונו, ואמר ואראה ואפול על פני לא להגיד שעתה כאשר ראה כמראה הגשם נפל על פניו כי אין ספק שמתחילת המראה היה הנביא נופל ופניו ארצה כדרך הנביאים כולם, אבל אמר וארא ואפול על פני על כלל המראה מתחיל' ועד סוף להגיד שנראה לו בנבואתו בתוך המראה כאילו היה נופל על פניו שהסתיו פניו מהביט אל האלקים, גם שהשתחוה למול פרגוד כשראה המרכבה וכסא הרוכב.

וי"מ כמראה הקשת שהגוונים שבקשת הנראים בו אינם כן בעצמותם והם להתערבות האידים המתערבים, כי הנה הלחות כשיתחדש בעינים יתחדש באור למראה העינים עגולה בדמות הגוונים הנראים בקשת ואין שם אותם המראים באמת, ואבן סיני כתב וז"ל הקשת אדע ממנו ענינים וענינים לא אדע אבל הגוונים לא אדע ענינם על האמת ולא סבתם, ולא יספיקני מה שאמרו בהם כי כולו כזב ושטות עכ"ל. מורה שאין טעם לאותם הגוונים, ולכן אמרו המסתכל בקשת עיניו כהות (חגיגה טז, א) רוצה לומר שיראה מה שאינו במציאות כמי שעיניו כהות ולא יוכל להשיג אמתת הנראה אליו לגונים ההם שאינם כן במציאות, ולכן אמר וארא ואפול על פני רוצה לומר שלא רצה להסתכל בדבר כדי שלא יחשוב שהיה הדבר כמו שנראה והיה השם נושא המקרים ההם, ולזה אמר מראה דמות כבוד השם ולא אמר מראה כבוד השם כ"א דמות שהיה דומה לו אבל לא היה כן כפי אמתתו. והיותר נכון אצלי בזה הוא שהקשת להיות חומרו עב ריקן שנשאר בו מעט רביב דק כשניצוץ השמש מכה בו יתחדשו ממנו מראות משונות והם ד' מראות כמו שזכר הפלוסוף במקום הנזכר, ולכן המשיל הנביא הכבוד האלקי שראה בכלל נבואתו לקשת שיש בו ד' מראות כי הוא ראה החיות כגחלי אש והאופנים כעין תרשיש והרקיע כעין הקרח הנורא והכסא כאבן ספיר, הרי שהיו ארבע מראות בנמצאים הנכבדים ההם שהם כבוד ה' שהם בקשת, ושאז שמע קול מדבר רוצה לומר שא' מאותם השכלים הנבדלים שכנה בנוגה השפיע עליו שפע נבואיי הוא המלאך הדובר בו, וזאת היתה התולדה היוצאת מהמראה הזאת להגיד נסיעת כבוד השכינה מב"ה והגעת הנבואה על יחזקאל שהיתה ע"י אחד ממלאכי עליון כפי מה שהשפיע עליו הסבה הראשונה ית', כי לזה הקדים לבאר קשר המציאות ושהיה כולו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו התחתונים בעליונים עד הראשון ית' שמשם תצא ע"י האמצעיים נבואות הנביאים כולם וכמו שראה יעקב אבינו במראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו ויאמר (בראשית כח, יב - יג): וחז"ל (ראה מכילתא יתרו על שמות יט, יא) אמרו שבמעמד הר סיני ראו ישראל המרכבה הזאת ושהקטנה מנשותיהן של ישראל ראה יותר ממה שראה יחזקאל, ואמרו שפני שור ראו כנגד מחניהם לפיכך עשו העגל, וג"כ אמרו שאלו הפנים היו בארבעת הדגלים כי בדגל יהודה היה אריה דכתיב בו גור אריה יהודה, ובדגל ראובן היו פני אדם מפני שנאמר בו וימצא דודאים בשדה שהם בצורת אדם, ובדגל אפרים היו פני שור שנאמר בכור שורו הדר לו, ובדגל דן היו פני נשר שנאמר יהי דן נחש עלי דרך, ואמר אפעה ושרף מעופף.

הנה ביארתי המראה הזאת כפי מה שהורוני מן השמים קרובה למושכל וגם למקובל באומה, וכפי הסברה הישרה בפירוש הפסוקים ויישובם, והמוסיף על טוב טעם ודעת ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו (תהלים כד, ה):