אברבנאל על עמוס ד:א

הנבואה השנית תחלתה שמעו הדבר הזה פרות הבשן וגו' עד כה הראני ה' והנה יוצר גובי. ויש בה ח' פרשיות. הא', שמעו הדבר הזה פרות הבשן. הב', לכן כה אעשה לך. הג', שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה. הד', כי כה אמר ה' לבית ישראל. הה', לכן כה אמר ה' אלקי צבאות. הו', הוי המתאוים את יום ה'. הז', הוי השאננים בציון. הח', כי הנה ה' מצוה. וראיתי לשאול בה ו' השאלות:

השאלה הראשונה מה היה שבסיפור הרעות אשר סיפר שבאו על האומה סיפר רעת הרעב ב' פעמים, כי ראשונה אמר וגם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם ולא שבתם עדי ואחר זה אמר וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם וגומר ולא שבתם עדי, ושני היעודים האלה אחד מהם שהוא רעת הרעב ולמה אם כן נשנה ב' פעמים ואמר וגם אנכי כאלו הוא יעוד אחר:

השאלה השנית במה שזכר הנביא בתוכחה הזאת ה' פעמים ולא שבתם עדי נאם ה' והוא תימה למה אמר הדבור הזה כ"כ מהפעמים והיה די באחת או בשתים ולא תמצא בכל נבואותיו הדבור הזה פעם אחרת:

השאלה השלישית אינה נדפסת כאן לפי שחסרה מספר ההעתק והמעיין יעיין מתוך התשובה:

השאלה הרביעית באמרו נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, כי יראה מזה שהשבטים לא יחזרו מגלותם והוא בהפך מה שניבאו נביאים רבים וישעיהו זכר קיבוץ ישראל ונפוצות יהודה יקבץ ואמר (ישעי' יא, יג) אפרים לא יקנא את יהודה וגו', וניבא זה יותר בפרט ובביאור יחזקאל אם במ"ש בפרשת העצים (יחזקאל לז, יט) הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי ואמר ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, גם בסוף ספרו זכר חלוקת הארץ לעת"ל בכל שבט ושבט בפני עצמו ואם לא היו עתידים לחזור לא יצדקו הכתובים האלה:

השאלה החמישית באומרו ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעבורו כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאון, ויקשה בזה למה אמר בבאר שבע לא תעבורו אם היה לענין הע"ז ולא אמר לא תדרשו או לא תבאו כמו שאמר בבית אל ובגלגל, ולמה זכר פורענות הגלגל וענשו ופורענות בית אל וענשו ולא זכר דבר מבאר שבע אם היה העון בשלשתם שוה שהיו עובדים בהם ע"ז:

השאלה הששית בפרשת הוי המתאוים את יום השם, כי איך יתכן שהאנשים ההם החטאים בנפשותם יתאוו את יום השם שהוא יום החרבן והגלות שלהם, והנה הנביא הזה ושאר הנביאים כולם ניבאו שיום השם שהיה עתיד לבא עליהם היה יום צרה ותוכחה ואיך אם כן יכספוהו הכל, גם אומרו שנאתי מאסתי וגומר כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם וגומר איך יתכן לאומרם על מלכות ישראל שלא היו הם עולים לירושלם ולא מקריבים שם קרבנות ואיך יאמר עליהם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח וליעד בעונש בני אפרים בפני עצמם ובני יהודה בפני עצמם כי הוא התחיל ראשונה לספר רשעת מלכות אפרים אם בנשים בנות שמרון שהיו סבות ברעות רבות לבעליהן, ויעד ענשם וגודל רעתם שיהיה בגלות, והוכיח ג"כ את האנשים שהיו מכוונים למרוד ברבונם יתברך בעשותם לעבודה זרה הזבחים והקרבנות שהיו מיוחדים לבית השם, וזכר שהקב"ה התרה בהם חמש התראות מרעות פרטיות שהביא עליהם אשר השלש מהם הם בענין הרעב שיביא עליהם פעם מיד האויבים הבוזזים ושוללים תבואותיהם ופעם בהעצור המטר ופעם בסבת הארבה אוכל התבואות, וכל שלשתם הם תחת סוג הרעב, וההתראה הרביעית היא מהדבר, והה' מהאויבים שהחריבו את הארץ בגליות הראשונים, ולפי שלא אבו שמוע נשא עליהם קינה מהחרבן הכולל משמרון ושארית השבטים ולכן נתן להם עצה שידרשו את השם ולא ידרשו את הבעלים כי אם במסדר את הכוכבים יתברך בורא יומם ולילה כי הוא היכול להחריבם אם לא ישובו בתשובה אליו באופן שיגדל המספד והנהי בכל חוצות שמרון, אחר כך ניבא על בני יהודה שהיו מתאוים חרבן מלכות ישראל והוכיחם עליו ואמר שאין חפץ לה' בעולותיהם וזבחיהם כי אם בעשות משפט והצנע לכת עם אלקיהם, ושמפני העבודה זרה שהיתה ביניהם יגלה אותם מהלאה לדמשק וילכו לבבל ועמון ופלשתים לפי שלא נתנו אל לבם הרעה העתידה לבוא עליהם והיו נוטים לתענוגים ולכן יגדל עונשם בדם ובחרב, ואחר כך ניבא על שתי המלכיות יחד וכמו שיתבאר היטב בפירוש הכתובים:

שמעו את הדבר הזה פרות הבשן וגומר. בעבור שהיו הנשים אשר בשמרון מתענגות ושמנות מרוב העונג והיו מושלות בבעליהן והן היו מסבבות לבעליהן שיעשקו ויגזלו הדלים לתת להן לתענוגי מאכליהן ותכשיטיהן, לכן ניבא הנביא עליהן וקראן פרות הבשן שהבשן הוא מקום מרעה והפרות הרועות בו היו שמנות וטובות ככה קרא את נשי המלכים והשרים שבשמרון בעבור שהיו שמנות ויפות פרות הבשן, וביאר שהיה אומר זה על אותן שהיו בהר שמרון שהנה היו עושקות דלים ורוצצות את האביונים שרוצצות הוא מענין על כמו עשוק ורצוץ, וביאר שלא היו הנה עושקות ורוצצות את האביונים בעצמן אלא במה שהיו אומרות לאדוניהם רוצה לומר לבעליהן הביאה ונשתה והבעלים כדי למלאות שאלתן היו עושקים ורוצצין ומשברים את האביונים שאין להם יכולת כדי להביא לנשותיהן והרי הן אם כן עושקות ורוצצות בהיותן סבה לעושק, (ב) ומפני זה נשבע ה' בקדשו כלומר שגזרה חכמתו העליונה שיבאו על הפרות המעונגות ההן ימי הרעה והגלות שהאויב והצר שזכר בפרשה של מעלה ישא אתהן בצנות באופן שיהיה אחריתן בסירות דוגה, והנה צנות פירשו המפרשים שהוא מלשון צנה וסוחרה אמתו (תהלים צא, ד), שהוא כלי המלחמה יביאו אותם הגבורים להגן בפניהם כדמות מגן סקוד"ו בלע"ז וכן תרגם יונתן ויטלון יתכון עממיא על תריסיהון, אבל הוקשה לי מה ענין הצנה והמגן ביעוד הזה כי הנושא אשה לא ישאנה במגנהו או בצנתו, האמנם תרגם ואחריתכן בסירות דוגה ובנתיכון בדוגות ציידין, והיה אם כן הסיר נאמר כאן על ספינה קטנה שקורין לה בלשון המשנה דוגיתא בבבא בתרא כאילו אמר שבנותיהם שהן אחריתן כי זרעו של אדם הוא אחריתו וכמו שאמר בדניאל (יא, ד) על אלכסנדרו מוקדון ובעמדו תשבר מלכותו ותתן לארבע רוחות השמים, ולא לאחריתו תלכנה בדוגיאות שצודין בהן את הדגים וכמו שכתב רש"י, ולפי דרכו של יונתן נראה לפרש גם כן צנות שהוא שם לאניות כי כמו שצנות הוא שם לאניות הקטנות מאד להיותן בתמונת סיר, והוא שם מסופק כן יש אניות אחרות גם אצלנו היום כתמונת צנה וכאילו אמר שיבואו עליהן ימי הרעה והגלות שישא אותן האויב כרצונו באניות גדולות הנעשות כצנות ובנותיהן הבתולות שהן אחריתן ישא אותן בדוגיאות קטנות הנקראות סירות שצדין הן את הדגה וכדי בזיון וקצף שהשרות הנכבדות ההן תלכנה בדוגיאות עם הפחותים כדרך הזונות, וכן פירשו אבן כספי.

ולפי דעתי שאין הכתוב הזה יוצא מידי פשוטו והצנות הוא לשון קרירות מלשון כצנת שלג ביום קציר (משלי כה, יג), עד שמפני זה נקרא אותו כלי מלחמה צנה מפני שהוא מונע מהכאת ניצוץ השמש בפני האיש ובגופו ובזה יעמוד האדם קר ולא חם, ואחריתכן הוא גם כן כפשוטו מתכלית האדם ואחרית ימיו מלשון ואחריתך ישגא מאד (איוב ח, ח), וגם סירות הוא כמשמעו מלשון סיר הבשר, יאמר שיבאו על הנשים המעונגות האלה הגלות והשביה באופן שישא אותן האויב בצנת שלג כי במקום שהיו בימי הקור יושבות בבתים חמים כמו שנאמר למעלה והכתי בית החורף עתה ילכו בגלותם לשלג ביום ולקרח בלילה, ובמקום שבהיותן בשומרון היו מעונגות בבשר ובלחם ומינים ממינים שונים ויין מלכות כמו שנאמר הביאה ונשתה הנה אחרי גלותן תהיה אחריתן רעה שלא יהיה להם כי אם סירות דוגה ויזכרו את הדגה אשר אכלו במצרים בעבדותם כי אליה בגלותם זה ישאו את עיניהם לא לדבר אחר עם היות הרעה שבמזונות כי כן נותנין בארצנו לעבדים מאכל הדגה להיותה בחנם.