אברבנאל על עמוס ב:ז

ואם אנשי דמשק היה פשעם על דושם בחרוצות הברזל את הגלעד שהיו הורגין את האנשים בבזיון גדול, אף בנ"י שואפים על עפר ארץ בראש דלים ושואפים הוא מענין בליעה כמו באות נפשה (ירמי' ב, כד), שאפה רוח פי פערתי ואשאפה (תהלים קיט, קלא), ושאף צמים חילם, כן אמר אתם השואפים בבזיון על עפר הארץ והיתה השאיפה והבליעה בראש דלים שהיו בולעים ראש הדלים בהכנעה ובבזיון על הארץ, ותהיה בי"ת בראש דלים בי"ת החמר כמו במראות הצובאות (שמות לח, ח), כאילו אמר השואפים על עפר ארץ ראש דלים. גם אפשר לפרש בזה שהאשימם שהיו ממנים על הצבור האנשים אשר היו רואים שראשיהם כפופים ומביטים למטה לארץ כי שואפים אפשר לפרשו מענין הבטה כמו כעבד ישאף צל שואף זורח (איוב ז, ב), יאמר השואפים והמביטים על עפר הארץ פניהם למטה תמיד בדרך ענוה אותם היו בראש דלים אבל אחרי מנויים בדרך ענוים יטו שנטו מדרך הענוה לדרך הפרישות כאנשים הצבועים, והפירוש הראשון הוא יותר נכון.

ואם אדום לא היה שומר קורבה לאחיו ושחת רחמיו ולא זכר ברית אחים ג"כ ימצא בבנ"י פשע דומה לזה מביטול הקורבה ושכחתה שדרך ענוים כלומר שנעדרה הענוה והבושה מביניהם עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו את הנערה לשכב אצלה להיות עמה שלא די האח עם אחיו אבל גם האיש עם אביו שראוי לנהוג בו כבוד היו עושים זה, וכבר כתב רש"י שהנערה שנזכרה כאן היא הנערה המאורשה והיו א"כ איש ואביו הולכים לשכב עם א"א כי לכן לא אמר ילכו אל הזונה כי אם אל הנערה שהיא המאורשה, וביאר כ"ז מרשעתם שהוא באמת חלול ה' גדול כאילו אמר שהיו מכוונים למען חלל את שם קדשי אשר צויתי אותם והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא יא, מד).